מפני שאת כולך מתיקות ורכות וטוהר ותמימות ואהבה, ואם אני עצובה, את מנחמת אותי, ואם אני ישנה, את מתכרבלת איתי, ואם אני שמחה, את נעמדת מייד, כולך קשקוש זנב ועיניים בורקות, ואם אני מרוכזת במשהו אחר, את מחכה בצד בשקט, עד שאתפנה לתת לך תשומת לב.
ומפני שכשאני מלטפת אותך את עוצמת עיניים באופן כל כך שובה לב, ואם אני מפסיקה, את דוחפת לי את האף לתוך היד, ואם אני מסתובבת לצד השני, את מלקקת אותי, ואם אני אומרת לך שאני עייפה ורוצה לישון, את פתאום מבינה והולכת להתעסק בענייניך, כי "אמא, אם ככה את מרגישה, למה לא פשוט אמרת קודם???"
ומפני שכשאת רצה את נראית כמו פוני קטן דוהר, ואם כלבים מתעניינים בך, את מתעלמת מהם בדיפלומטיות (בדיוק כמו ליידי), ואם הם מתעקשים והולכים אחריך, את הולכת לצד השני, ואם הם מלקקים לך את הטוסיק, את נותנת להם רגע (הנימוס מחייב), ואז מתרחקת, ואם הם ממשיכים לנסות- מתיישבת, ואם הם ממשיכים לנסות, מביטה בי במבט מיואש של "אמא, תצילי אותי מהנודניק!"
ומפני שכשאני זורקת לך כדור את מסוגלת להביא אותו פעמיים- שלוש, ואז לרוץ לכיוונו ולא להביא, או לרוץ בכלל לכיוון אחר, או להסתכל עלי, כולך אקסטזה, כאילו את עדיין מחכה שאזרוק אותו, ומפני שאת היחידה בעולם שאקום ואביא לה את הכדור בעצמי, רק כדי לראות את השמחה שלך כשאני זורקת אותו שוב, למרות שזה לא בהכרח אומר שתרוצי להביא אותו...
ומפני שאם אני מברישה אותך, את נצמדת למברשת ונהנית מכל רגע, ואם את במצב רוח פינוקי במיוחד, את נשכבת על הגב ומביטה בי בציפיה מבין הרגלים, ואם אני מחזיקה אותך במאוזן ועושה לך "קישקשתא" את סובלת בשקט, ואם אני אומרת לך לתת נשיקה לדודים, את עושה את זה, כמו כלבה מחונכת.
ומפני שכל דבר ודבר שאת עושה, גם את הדברים המעצבנים, את עושה באופן כל כך מקסים ואופייני למלכה הקטנה, המתוקה והקסומה שאת, בשל כל הסיבות האלו, ועוד רבות רבות אחרות, אני אוהבת אותך, כלבה מתוקה שלי.
לפני 12 שנים. 21 במאי 2012 בשעה 19:33