לפני 12 שנים. 26 ביולי 2012 בשעה 16:51
אחד הדברים היפים ביותר, לדעתי, בלהיות שפחה, זה להאמין.
כלומר, חלקנו, שנכוונו כל כך הרבה, ובעיקר מגברים, למדנו לא להאמין. למדנו שלא כדאי. למדנו שרוב הסיכויים ששוב משקרים לנו, ששוב מסובבים אותנו על האצבע הקטנה, שנהיה פתיות מוחלטות להאמין.
אבל להיות שפחה, פירושו להאמין. פירושו- החופש להאמין. גם אם משקרים לך, גם אם שוב תכווי, ותפגעי, ותכאבי, יש לך כעת את החופש, כחלק מתפקידך כשפחה, להאמין. מותר לך. את אפילו צריכה. ויש בכך משהו כל כך משחרר. לזמן קצר, או ארוך, ככל שתוכלי, להשעות את העמידה על המשמר, החששות, החשדות, ואפילו בידיעה, שרוב הסיכויים שאת מטומטמת מושלמת וחסרת אחריות לחלוטין.
להאמין. זה צורך אנושי כל כך בסיסי. כמו כשהיינו ילדים, לפני שנפגענו. להאמין. ועצם האמונה מטיבה, משחררת, מרפאת, ולא חשובות השלכותיה.
להאמין פשוט כדי להאמין.
