אתמול נמסרה לאימוץ גורת חתולים שהייתה כאן באומנה חודשיים.
כשהכניסו את הכלוב שלה לאוטו, קוויני הלכה עם זנב שמוט וראש מורכן. היא לא ממש מבינה מה קורה כאן. כשחזרנו רחרחה לה פתאום צעצוע תלוי ששכחתי להוריד ולתת למאמצים...
וגם לי עצוב. נורא שקט פה. אני יכולה לפתוח את הדלת הפנימית לדירה בלי לסגור קודם את הדלת החיצונית. אני יכולה להכנס הביתה ממש לאט, כי אף יצור לא יברח החוצה. אני יכולה לישון בכיף לילה שלם, בלי שהעכברושית הקטנה תקפץ לי על כל השמיכה כמו איזה ארנב. יכולה לקום בבוקר בלי סימני נשיכות על הכתף. אף אחד כבר לא יקפוץ לי על הראש ועל האוזניים באמצע הלילה, אף אחד לא ישב לי על הראש וישחק לי בשיער...
אני יכולה להשאיר את החלון פתוח. אני גם לא צריכה לסגור את התריס, מה שיאפשר לאור השמש לחדור לכאן בבוקר ולהעיר אותי לעבודה בזמן. אני יכולה לתלות כביסה בנחת, בלי שיקפצו לי למרפסת ועל המעקה. אני יכולה לסגור כל דלת, כל ארון, כל מגירה וכל מכונת כביסה, בלי לחשוש שהיצורונית מתחבאת בפנים. אני יכולה לאכול בלי שינסו להסתער לי על האוכל ולבשל בלי לחשוש שיקפצו לי על הכיריים או ינשנשו מהכיור או יתיישבו במתקן לייבוש כלים.
לא יהיה לי יותר ריח מסריח של קקי וחול בבית. אני לא אצטרך לנקות גושים ולחשוש שקוויני תצליח לאכול את הצואה או להגיע לאוכל של החתולה.
אף אחד פה לא יכנס לכיורים וילקק מהברז.
אף אחד לא ינסה לינוק ממני כשאני מלטפת אותו וירדם עלי תוך גרגורים. אף אחד לא יישן כאן על הממיר יותר. לא יפיל לי את הספיקרים מהשולחן מחשב. ואת המנורה. וישבור את הכוסות. אף אחד לא יכתוב הודעות אימייל בשמי. אף אחד לא ירוץ למראה ויסתכל על עצמו בתימהון, או יושיט כף תמהה למסך המחשב או הטלוויזיה, לבדוק מה זה האורות האלה. אף אחד לא יכנס למסגרת החלון וינסה לפתוח את השלבים של התריס בקפיצה. אף אחד לא יבהה בסקרנות החוצה. אף אחד לא ינעל במרפסת ויושיט כפות פרוותיות מתחת לדלת בניסיון לצאת החוצה, תוך ייללות נוגות. אף אחד לא יעשה לי סדר מחודש בניירת שבמגירה. אף אחד לא ימשוך לי את החגורות או ישחק לי בשרוכים. אף אחד לא יפתח לי את מכסה הביוב. אף אחד לא יקפץ למעלה אל צרור המפתחות שתקוע בדלת או על הוילון שתלוי על המחיצה, או על וילון האמבטיה. אף אחד לא יטפס לי על מדף הספרים ויתיישב בכוונה רבה על התנ"ך. אף אחד לא יהרוס לי את אלבום תמונות הילדות היקר לעין ערוך שלי.
אף אחד לא יכפכך לקוויני את האוזניים, ויקפוץ עליה כשהיא ישנה, ויהפוך לה את קערת האוכל, ויתרחץ בקערת המים שלה, יכניס בתוכה זנב, ואז יהפוך גם אותה ויעשה סקי מים תוך השארת שלוליות בכל הבית.
...ואז יצמד אליה וילקק אותה. וקוויני לא תלקק לאף יצור את הטוסיק, ותרחרח אותו באהבה, ואז תקרע אותו במשחקים עד שיצווח באימה ואני אאלץ להפריד.
והיא לא תקבל יותר צ'ופרים שנועדו רק למנוע ממנה לקנא כשהיצור שלוקח אנטיביוטיקה מקבל פרס. והיא לא תרדוף אחרי אף אחד בכל הבית ותסתכל במקומות צרים שהיא לא יכולה להכנס אליהם ותחשוב על דרכים יצירתיות לערוך מארבים ומצורים.
ואני לא אשן יותר עם יד אחת שמלטפת את קוויני ויד שניה מלטפת יצור פרוותי אחר (שנוטה לנשוך...)
מייבלונת- אנחנו נתגעגע!
