לא בכאילו, לא סטירה שמתחרטת באמצע. אני יכול להכאיב לך באמת. אני לא צריך את ההסכמה שלך. לא הרגעית, בכל אופן. ברור לי שתגידי לא.
אני יכול פשוט לכסח לך את הצורה. לא כדי להכאיב, להנאתי הסדיסטית. לא, הנאה זו היא שולית. פשוט כדי לשבור אותך. שתביני את מקומך מולי. שלא תדברי יותר מדי, אלוהים, את מדברת הרבה. מקשקשת, כאילו יש לך איזו חשיבות. עוד לא הבנת שהשכל שלך לא מעניין אותי כשהוא לא עומד לשירותי? אני רוצה שהמחשבה שלך תהיה שקטה. ממוקדת רק באיך לרצות אותי. רוצה אותך למטה, נדכאת. רק במקום בו את מוותרת לחלוטין על הניסיון לשלוט בי, להרשים אותי, לנהל אותי, רק מהמקום הזה אני יכול להפוך אותך לשלי באמת.
ובגלל זה אני מרביץ לך עכשיו, מתוקה. כי זה מה שאת רוצה, וזה מה שאני רוצה, ואם את לא מסוגלת לסתום את הפה, אם את לא מסוגלת להפסיק בעצמך את נסיונות השליטה האובססיביים שאת מפעילה בקדחתנות של שפן דורסל, אני אפסיק אותם בשבילך. בשבילנו. אני אכה אותך לשלווה, יקירתי. אני אשבור אותך לדממה. וכשתהיי סוף סוף שלי, אחבק אותך, אאמץ ישותך אל ליבי. הצלחת מותק. סוף סוף את באמת שלי.
