לפני 10 שנים. 6 בספטמבר 2013 בשעה 21:51
איך אני יכולה להגיד לך שמה שאני מדמיינת כשאני שומעת את קולך, בכלל לא קשור אליך, או למה שאתה יכול או רוצה לתת לי.
כשאני שומעת את קולך העמוק, אני רואה: ביטחון, רוגע, אהבה. אני רואה בית. ובמצב בו אני נמצאת היום, אני מוכנה להרוג בשביל בית.
בית אמיתי, ומישהו שנשאר איתי, ולא עוזב. מדמיינת אותו בבית, אני ליד האח, אש דולקת, ויש שלווה.
למרות כל שנותיי, יש בי מקום בסיסי שלא גדל, והמקום הזה עדיין צריך בית. בית אנושי.