*מי שלא אוהב חיות בכלל וחתולים בפרט- ל א לקרוא פוסט זה!!!*
טעם החיים מהו? להרגיש משמעותי למשהו, או מישהו.
כן, הייתי קצת בדיכי הבוקר, אבל חברה שלי וחברתה באו פתאום עם מיצי.
מי זה מיצי? אז ככה:
מיצי נולד בחצר האחורית של העבודה שלי. יש שם שטח גדול של דשא, בעיקר לגור קטן. אמא שלו עזבה אותו אחרי תקופת מה, והשגיחה מרחוק, לראות שהוא מסתדר. הוא בכה קצת הרבה בהתחלה, אבל הסתדר, כי האחראית על המטבח שאוהבת מאוד חיות, האכילה אותו. גם השאר מדי פעם האכילו אותו, כי הוא היה חמוד ומסכן ופעה הרבה.
אחראית המטבח עזבה. מיצי גדל (קראנו לו מיצי, כי חשבנו שהוא נקבה בהתחלה, עד שראינו את הביצים...). מיצי כבר פחות חמוד מקודם. הוא בעיקר מטריד. נכנס לבניין כל הזמן, מבקש אוכל וחברה. היחידה שעדיין אכפת לה ממנו ומנסה לדאוג לו, זו אני. אבל אני לא אחראית המטבח, וגישתי לאגף האוכל מוגבלת.
לפני כשבוע ירד גשם מלווה בברד. העובדות עישנו בחוץ, מתחת לגגון. מיצי בא להסתתר מהברד. הן גירשו אותו. כעסתי. אני לא יכולה לשאת אכזריות לחיות. בעיקר לא לחיות. בלקסיקון המוסרי שלי, אין הצדקה להתאכזרות לחלשים. כמה ימים אחרי זה, ולאחר התייעצות עם חברתי פילנטרופית החתולים, החלטתי לעשות מעשה די דרסטי עבור חתול. להעביר אותו לעיר אחרת, לצורת חיים אחרת לגמרי- לחצר שלי. לא עוד מדשאות גדולות. אבל מצד שני, מקום שבו יאהבו אותו ולא יתייחסו אליו כאל מטרד.
מיצי מתאקלם עכשיו בחצר שלי, בכלוב ענק. הוא יהיה שם כשבוע לפני שאשחרר אותו, כדי שלא יכנס ללחץ על ההתחלה מהמקום החדש. הוא בקושי מכיר את העולם שמחוץ למדשאה הגדולה בעבודה... מקווה שהוא יהיה בסדר. שיחקתי אותה אלוהים בחיים שלו. מקווה שעשיתי את הדבר הנכון. הוא אחרי ניתוח סירוס, ועם זה אני לגמרי שלמה.
אז יש לי קצת חיוך עכשיו, כי מיצי וזה... ואולי עשיתי משהו טוב. וחוץ מזה יש פה גור חמודדדד בחצר:)