עם מישהי שהיה קשר די קרוב איתה בעבר, לפחות וירטואלית.
היה מוזר לפגוש אותה, כי אני מרגישה שהיא מייצגת משהו מהעבר שלי, שאני כבר לא מחוברת אליו (הי, אם את קוראת, כל זה לא אומר שאני לא חושבת שאנחנו יכולות להתחבר ברמה אחרת, ממקום אחר, נהפוך הוא. איי לייק יו).
הסברתי לה מה השתנה בי, ותוך כדי כך באמת הרגשתי שמשהו השתנה. משהו אמיתי. וזה לאו דווקא התפיסה שלי את הבידי. גם, אבל זה משהו מהותי יותר. התבגרתי, יש שיגידו- הזדקנתי. אני מנוסה מאוד. ריאלית מאוד.
וזה לא שאני לא יכולה להתאהב או להדלק על מישהו לגמרי, ולעשות את כל מה שלא נכון, מהר מדי, ולחשוב שזה נכון איתו, אבל היום יש לי את הקול הקטן בראש שמסוגל לראות שההתנהגות הלא רציונלית הזאת היא רק הליבידו שלי, או החור שבלב שזקוק להתמלא, וככה לא בונים חומה. מה שאני בונה היום, אני רוצה לבנות חזק. אני רוצה שישאר. בכל תחום בחיים. אני מתקדמת לקראת מחצית חיי (בתקווה, כן?) אחרת. אני באה עם כלים אחרים וכוונות אחרות. וכן, עם הבנה שהזמן שלי מוגבל יותר, ואני צריכה להשקיע אותו בתבונה רבה יותר. ועם יותר הבנה של המחירים, של כל פעולה והחלטה שלי. מחירים זמניים או קבועים, אבל מחירים בכל מקרה.
