אחזור עם מזוודה לנסיעה וכל מיני דברים קטנים שיעזרו לי לחסוך כסף שם. מה עדיף- מזלג חשמלי או קומקום נסיעות?
אני מודה שהקטע של המזלג החשמלי נראה לי כל כך רטרו...
קשה לי להאמין שאני אשכרה נוסעת. אני הלומת נסיעה. תגידו, מה מחזיק את המטוס הזה באוויר? בא לי שמישהו יחזיק לי אותו עד שנגיע ללונדון. נראה לי נורא כבד בתור דבר שאמור להשאר באוויר...
חוץ מזה, אמורה להתחיל עבודה חדשה כשאני חוזרת, במקביל לנוכחית.
ומה חוץ מזה? במקום מאוד מוזר בחיי. אתמול שוחחתי עם מישהו על זוגיות- עד כמה זה חשוב להיות בזוגיות כדי להיות מאושרים... הוא אמר שכל אדם צריך לנסות להשיג זוגיות או למות בניסיון. העניין הוא שאני לא בטוחה שאני רוצה להתאמץ כל כך בשביל זוגיות. בטח לא "למות בניסיון". יש דברים אחרים ששווה לי למות בניסיון להשיגם. לא זה. זוגיות- יהיה נחמד אם תהיה. אבל אם תהיה, או כשתהיה, זו חייבת להיות זוגיות טובה ונכונה מכל בחינה. כן, אני רוצה שיהיה לי טוב. כן, אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי בזוגיות. זה כל כך נורא? לא בא לי להרגיש מושפלת, לא מושכת, מאויימת, חסרת ערך, ושלל דברים לא כיפיים אחרים שהרגשתי בזוגיות בעבר. לא בא לי להרגיש תלויה באף אחד. אני מסתדרת יופי לבד. אני לא זקוקה לאהבתו של אף גבר בשביל תחושת הערך העצמי שלי. אז למה בכל פעם שאני נכנסת לזוגיות, אני הופכת לסמרטוט?
אז אם, כדי שהזוגיות הבאה שלי תהיה אחרת, אני צריכה עוד זמן כדי לבנות את עצמי, את המקום שלי בתוך עצמי, את הכוח שלי להשאר חזקה גם בזוגיות, זה בסדר גמור. אני רוצה לבוא ממקום של כוח, ממקום של שוויון, ממקום של תחושה שאני שווה וראויה. אז לא, לא בוער לי. לפחות לא כרגע. אולי זה ישתנה בקרוב. בתקופה הזאת אני יודעת רק מה קורה כ ר גע, משתדלת להשאר מחוברת לעצמי ככל האפשר.
זה לא סותר את העובדה שאני רוצה סקס עד טירוף. ריחות באוויר מטריפים אותי ומרטיבים אותי שם למטה. ההורמונים משתוללים. ככה זה בגילי, מתקרבת לשיאי המיני... כרגע אני לא עושה עם עניין הצורך במין כלום. אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה. זוגיות אין, וסקס סתמי- לא בטוחה שיעשה לי טוב. אולי משהו בלונדון, זה קצת אחרת כשאת בחו"ל.
