הבעיה שלי היא שאני מפחדת.
אני מפחדת להיות לבד ואני מפחדת להיות ביחד.
אני מפחדת להיות אמא ואני מפחדת להשאר בלי ילדים.
אני מפחדת להצליח ובה במידה אני מפחדת להכשל.
דוקטור הו היה תקוע ארבע וחצי מיליארד שנה באותו לופ. בכל פעם הוא היה צריך להתחיל מהתחלה ולשכוח את הישגי העבר. אבל הוא חצב וחצב בקיר הקשה עד שהצליח להגיע לצד השני. והוא לא וויתר על עצמו בדרך.
ארבע וחצי מיליארד שנה. סתם להראות שלופים הם כנראה בעיה חוצת יקומים ועולמות.
חשבתי היום על סקס. בכלל, אני חושבת בזמן האחרון הרבה על סקס. אחרי תקופה ללא שום תשוקות מיניות, עולה בי שוב תשוקה. ובעתה.
ניסיתי להבין מה אני רוצה. נראה לי שמה שאני רוצה באמת זה שיגעו בי בלי לרצות כלום בתמורה.
יגעו, ילטפו, יחזיקו, ולא ירצו כלום בתמורה, מלבד קרבה. אף אחד לא ידחוף לי את הראש לכיוון הזין ויצפה שאמצוץ לו. אף אחד לא יניח אותי בכל מיני תנוחות או ישחק בי כבובה. אף אחד לא יגע בגוף שלי בצורה מבזה או משפילה. לא יכנה אותי בשמות.
זה לא שאני לא יכולה לחוש גירוי מיני מהתנהלות כזאת. וודאי שאני יכולה.
אבל אני אחוש עוד דברים בדרך. אני אחוש קהות שמנסה להסוות בהלה גדולה. אני אחוש ניתוק. אני ארגיש שאני חייבת לעשות הכל כדי שהגבר יגמור כמה שיותר מהר, כדי שלא אצטרך להשאר במקום הזה. כי הוא לא מקום שטוב או בטוח לי.
ואם סתם יגעו בי, בלי לרצות כלום? לא ארגיש שאני חייבת לרצות מינית? לא אכנס לאותו לופ?
אני לא יודעת, האמת. אבל אני יודעת שזה מה שאני רוצה. יותר מכל. פשוט מגע, בלי שום דרישות מעבר. בלי לצפות שאגע חזרה.
מה שאני רוצה, מה שאני מרגישה שאני צריכה, זה את המקום הבטוח הזה שבו נוגעים בי ולא פוגעים בי, באף צורה ובאף דרך.
אני יודעת שהסיכוי למקום כזה הוא מועט מאוד. אני בטח שלא אלך ואסביר לכל אחד שאני יוצאת איתו שאני מאוד מאוד פגועה מינית. שיש לי בעיות בתחום הזה. שאולי הוא יהנה ואני אתחרמן, אבל לא יהיה לי טוב באמת. שהמין איתי תמיד יהיה מהיר מאוד, או שאהיה מנותקת ופסיבית לגמרי, כי מה שבאמצע אני לא יכולה.
יחשבו, ובצדק, שאני דפוקה. שזה להכניס ראש בריא למיטה חולה. אז אין לי הרבה ציפיות בתחום המיני. זה פשוט עוד משהו שצריך להשלים איתו, כדי להנות מהקרבה שבמערכת יחסים.
אבל אני עדיין חולמת על המקום הבטוח הזה.
