שיחה על אנאלי בצ'אט.
אני נזכרת בכל הגברים ששידלו אותי לאנאלי. אמרו שזה מענג, שזה לא כואב, אבל כששאלתי אותם אם היו מסכימים להחדר בעצמם, אמרו שלא. "אני לא בעניין". כשחקרתי עוד הם אמרו שזה נשמע להם כואב ומפחיד אותם. אז למה אתם מנסים לשכנע אותי לעשות משהו שאתם תופסים ככואב ומפחיד? אם זה בשביל ההנאה המינית ש ל כ ם אז זה בסדר? מסתבר שכן. ככה בדיוק הם חשבו. ועל אף שאני בכלוב בהגדרת "נשלטת", התפיסה הזאת משתרעת על פני הרבה מאוד גברים, לאו דווקא כאן מהכלוב או בהגדרת "שולט". אני מעיזה לחשוב שאולי היא אפילו מאפיינת. התפיסה הזאת שהאישה אמורה לשרת ולהתאמץ למטרת ההנאה המינית הגברית, או אם שום דבר אחר- לפחות להיות אובייקט מיני.
ניסיתי לחשוב עם עצמי מה דעתי על מין אנאלי. זה נעים לי? לא נעים לי? זה משהו שהייתי בוחרת לבד? הגעתי להבנה העצובה, המפחידה אפילו, שאני לא יודעת. בכנות אני לא יודעת אם מין אנאלי זה משהו שהייתי בוחרת עבור עצמי לו הייתי משוחררת ממניפולציות גבריות או מהצורך שלי לרצות את הגבר שמולי. מעולם, בכל חיי, לא בחרתי במין. מעולם. אני לא יודעת מה אני אוהבת, אני לא יודעת במה הייתי בוחרת.
ההעדפות המיניות שלי קשורות במישרין למקומות בהם אני לא כאן. המקומות שמאפשרים לי להיות איתכם בגופי, אבל לא בנפשי. לא באמת. רק ככה, עם מבט מזוגג בעיניים, אני יכולה להיות בסיטואציה מינית. אלכוהול, סמים, סאב-ספייס.
פתאום זה ממש ממש עצוב לי. אני לא חושבת שזו דרך לחיות. לא ככה אני רוצה לחיות. כי כשאני בסאב-ספייס, אני בעיקר בספייס. במקום בו אני הכי לבד ואף אחד לא יכול לפגוע בי.
אני חושבת שהמינימום שאני יכולה לצפות לו ממערכת יחסים הוא שכשאני עם גבר, אני אהיה איתו. אחרת בשביל מה? באמת בשביל מה? להיות לבד אני יכולה גם בלי לברוח.
אם נאנסים ונפגעים שוב ושוב זה לא מרפא את הפגיעה המקורית. אם רצים בין קירות סגורים, לא מגיעים לשום מקום.
הפסקתי לרוץ. התיישבתי במקום. אני מחכה. מחכה בדממה שיפתח לי איזה פתח ואוכל לצאת החוצה ולנשום אוויר.
