האמת שלהתרחק מתחום הגברים/הדייטים/הסשנים/הסקס עשה לי הרבה טוב.
זה חיבר אותי לרגשות האמיתיים שלי. גם לפחדים. בהחלט גם לפחדים, שצפו ועלו לפני השטח אחרי שהיו מודחקים כל כך הרבה זמן.
עכשיו כשאני מחפשת גבר, אני מחפשת גבר מאוד מסויים. כזה שאני לא חווה כמאיים או תוקפני באף צורה. ואת הרוב אני חווה כך. גברים מבעיתים אותי. אבל ממש. הם מלחיצים אותי, מעוררים בי חלחלה.
כשאני מסתכלת בתמונות אני בוחנת טוב-טוב את הבעת הפנים. אם יש לי תחושה שהגבר הזה הולך לבקר אותי, לשפוט אותי או לתקוף אותי- אני עוברת הלאה. אין בי כוח להלחם עם גברים ולא כוח להתגונן בפניהם. אני בסך הכל רוצה מישהו שיהיה חבר אמת. אדם טוב ומקבל, עדין וחם. מישהו שלא אחוש שאני חייבת לברוח מפניו או להתגונן ממנו. מישהו שלא אחוש שאני צריכה לתת לו סקס כדי שלא יעזוב אותי או יפגע בי.
התחלתי להתכתב עם מישהו כזה, ולהיות קצת בקשר טלפוני. אנחנו אמורים להפגש בקרוב. עם המזל שלי, יהיה לו ריח רע מהפה, או שאני לא אמצא חן בעיניו... אבל עצם זה שקיים מישהו שברמת התיאוריה נראה מתאים- זה כבר מעודד.