אז ככה: הסרט "המזכירה" הוא סרט טוב. אפילו טוב מאוד. אחד הטובים שצפיתי בהם שנעשו על בדס"מ, בוודאי שטוב יותר מ "50 גוונים של אפור". ג'יימס ספיידר ומגי ג'ילנהול עושים עבודה מצויינת במשחק שפשוט מתפקע מאירוטיות, גם כשאין שום דבר אירוטי, לכאורה, בשיחה או בסיטואציה בה הם נמצאים.
בנוסף, יש פה הצגה מצויינת של הפן המנטלי בבדס"מ. הצורך של לי (ג'ילנהול) לפגוע בעצמה, ההבנה שלו למהות הצורך, איך שהיא מתארת מה קורה כשהוא מתחיל לומר לה מה לעשות בפן האישי: "חתכתי דרך פארק הוקינס, וזה היה כאילו מעולם לא טיילתי ברגל לבדי, וכשחשבתי על זה, קלטתי שמן הסתם מעולם לא טיילתי לבד. אבל מאחר שהוא נתן לי את הרשות לעשות זאת, מאחר שהוא עמד על כך שאעשה זאת, הרגשתי מוחזקת על ידו כשצעדתי לבדי, חשתי שהוא איתי..."
מי שמעולם לא היה שם, לעולם לא יוכל להבין. אני לא מעבירה שיפוט על הסיטואציה, אני רק אומרת, שזו חוויה מאוד עדינה ומורכבת, והסרט עושה עבודה מצויינת בלתפוס אותה.
"המזכירה"- עדיין לא נס ליחו!
