ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סופרפוזיציה

כשנבדוק נגלה מה קורה בפנים.
לפני 7 שנים. 17 בספטמבר 2016 בשעה 18:34

fury road כתב שהוא לא מבין איך אפשר לנסוע כל החיים 40 קמ"ש, בלי לרצות להאיץ, גם אם אתה יודע שזה ירסק אותך.

 

אני רוצה להאיץ. נורא רוצה להאיץ. לא בשביל הריגוש, אלא בגלל החרדה. כשלוקחים דברים לאט צריכים להתמודד עם כל החרדות שעולות. עם הפחד מאינטימיות. אז אני רוצה להאיץ, כדי לברוח מכל זה. כדי לברוח מעצמי. 

להאיץ לתוך המוכר, לא משנה אם אני רוצה בו או לא. כי עדיף שטן מוכר מאי-וודאות. 

כל הזמן אני חולמת על השטן המוכר הזה. ככל שאני מפחדת יותר. ככל שאני מתקדמת יותר בתהליכים שלי. ככה אני רוצה לברוח, רוצה לצרוח. 

 

החוכמה היא להאט, בעיקר בסיבובים, ולחכות שהדרך תתגלה לפני שמחליטים לאן בעצם רוצים לנסוע. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י