אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סופרפוזיציה

כשנבדוק נגלה מה קורה בפנים.
לפני 7 שנים. 13 באוקטובר 2016 בשעה 18:40

וזה לא שהתכוונתי. לא. האמת שיש בי חלק שמנסה להשאר מנותק כל הזמן. אפשר לקרוא לזה הגנה עצמית.

אבל אתה מחלחל לתוכי. לא יעזור כלום. כמו מים לסלע. רק שהסלע הספציפי הזה מתמוסס ממש מהר. 

אתה משפיע עלי בכל מובן. גם בדברים שאני לא רוצה ולא מתכוונת. אתה משתף אותי בדעתך וגורם לי לרצות לעשות דברים, רק כי אתה חושב שהם נכונים. אז הם בוודאי נכונים. אתה כמעט תמיד צודק, ויש לי את החשש הנורא לגלות שגם הכמעט הופך לתמיד. 

אתה מחלחל לתוכי. אתה גורם לשעה להראות כמו דקה. אתה מרתק אותי לתוכך. מהפנט אותי. מקסים.

אתה מחלחל לתוכי ואני רוצה לעשות כל מה שתרצה, כל מה שתגיד, רק כדי לשמוע אותך נאנח באושר ואומר: "קטנה שלי".
אתה מחלחל לתוכי, ועוד שניה גם אני מים, נשטפת איתך ולתוכך. 

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י