דברים שלא הספקתי לומר לך, כי הייתי עסוקה מדי בלשאוף אותך לתוכי:
א. לאחרונה אני שרה, סתם, כשאני לבד בבית, או ברחוב. תמיד אהבתי לשיר ותמיד אמרו לי לסתום, כי אני מזייפת. אבל אתה אמרת שיש לי קול יפה, ואז מה אם אני מזייפת. אז אני מרגישה משוחררת משיפוטיות, ושרה לי. זה ממש ממש כיף לי, כאילו משהו בתוכי השתחרר. ככה, ברגע, שחררת אותי בקבלה שלך.
ב. אתמול הייתי אסרטיבית מול הטרדה מינית במשרד. בעבר הייתי בולעת ואוכלת את עצמי, ומרגישה רע, ומקלקלת יחסים. אבל אתה לימדת אותי איך להיות אסרטיבית. איך להציב גבולות בצורה ברורה ותקיפה, אבל גם בלי לעשות מזה עניין. וזה עבד, וזה אך ורק בזכותך. כי הנחית אותי. כי אמרת לי. כי איכשהו, כשאתה אומר לי לעשות דברים, זה מעניק לי אומץ וכוח לעשות אותם. זה הופך אותם לבסדר.
ג. מדהים אותי איך אתה תמיד דואג לי. בכל פעם שאני מבקשת ממך לעזור לי במשהו, לברר לי משהו, מתברר לי שכבר חשבת על זה לבד ועשית- פי שלוש. איך יכול להיות שאתה כל כך דואג לי וחושב עלי? אני לא מרגישה שמגיע לי, אבל לא הספקתי לומר לך- זה מרגש אותי עד דמעות. פיזיות.
ד. אני נשענת על האסור והמותר שלך כמו על סלע במים סוערים. לציית לך זה כמו לעקוב אחר נתיב זוהר במים אפלים. ולא שלא יכולתי קודם, אבל אתה לקחת את הבדידות. הדרך שטופת אור ירח מלא. והיא יפה ומרגשת יותר עכשיו. וזה רק בזכותך.
אולי אתה לא מודע להשפעה העצומה שלך, לחותם העמוק שאתה מטביע בי. וחשוב שתהיה מודע. אז אלו- דברים שלא הספקתי ולא הצלחתי לומר לך. אני אוהבת אותך.
