לפני 7 שנים. 28 בפברואר 2017 בשעה 4:28
גם הבוקר קשה לקום, אין אפס.
אבל אני קצת יותר מרגישה את המרכז שלי.
גם הבוקר כואב לקום. צורב אפילו. בכל מקום.
אבל אני קצת יותר משלימה עם המשך החיים.
גם הבוקר עצוב, מייאש.
אבל יש תקווה קטנטונת שאולי אלוהים יפתיע אותי. עם משהו. משהו טוב.
לא משהו גדול. משהו קטן.
לעזאזל, הרווחתי את זה.
ואני יודעת שיש לי המון על מה לעבוד.
הקשר הבא שלי, אם יהיה, ידרוש מחוייבות עצומה מצידי, מההתחלה.
לשים לב לדברים. לשים לב למרכז שלי.
לשים לב למה מפעיל אותי ולשלוט בו.
אני רק מקווה שאזכור את זה ברגע האמת. אני חייבת.
ואם לא אזכור- הנה זה כאן.
