סופרפוזיציה

זה לא שאני מדוכאת. אני בעיקר מפוחדת, אני חושבת. או בהצפה, של העולם שם בחוץ. של החיים. בא לי רק להכנס מתחת לפוך ולישון. כל הזמן. עוד מעט אכנס לאיזו שעה לפחות, ואני יודעת שארצה להמשיך לישון עד הבוקר... מרגישה שאני יכולה לבלות ככה חיים שלמים. עבודה, כי חייבים, ולחזור לישון. 

חטפתי היום מכה בראש. בעין, ליתר דיוק. הנה תירוץ נהדר להתחלות. ממילא שלושה ימים אני עם מיגרנות. 

כן, ככה אני כשאני מוצפת. אני חושבת שארשה לעצמי לנוח. העולם יכול לחכות.