שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

פואטיקה והגיגים

לפני 17 שנים. 13 באפריל 2007 בשעה 7:43

קראו לה דינה, היא היתה האישה החזקה באירגון,
אולי למעשה, האדם החזק בארגון, סמנכ"לית כספים.
הייתה בשנות השלושים שלה אך עם עבר מרשים,
ניהלה את ענייני החברה בקשיחות, בדיוק, בקפדנות, בסמכות.
הייתה עם פנים נאות אם כי בעלת חדות וקור מאיים.
מהלכת לה בגוף מרשים וזקוף בחליפות מחוייטות.

המשרד של דינה היה הממלכה הפרטית שלה,
מעוצב ביוקרה מנוכרת, גדוש ביצירות הפיסול שלה.
שם במשרד פגשתיה לראשונה, ממלאת את טופסי הקבלה שלי,
היה לי נעים להתבונן בפנים הנחושות, בנימת התשאול הנמרצת.
כשסיימה נעצה בי עיניים, מאיימות משהו, ואיחלה לי בהצלחה
אני יצאתי מרוגש מהפגישה, לא כל כך ידעתי להסביר לעצמי למה.

הייתי עצמאי, גוייסתי לעבודה של מספר חודשים בחברה הקטנה הזו.
נתקלתי בה מידי פעם, בפינת הקפה, במעלית, בישיבות החברה.
שוב לא יכולתי להסביר, אבל בכל התקלות שכזו, התרגשתי מחדש.
פעם אחת כשהלכתי מולה במסדרון כשהיא מתקרבת מולי באצילות הסמכותית,
חששתי שאני הולך ליפול לקראתה ולנשק לה את המגפיים המעוצבות.
בפעם אחרת דיברנו על אומנות, על יצירה, התלהבה לגלות שגם אני אמן חובב,
אם כי דאגה להרצין פנים ולקטוע השיחה כשהחיוכים הביכו אותה.

ערב פסח, יום סיום החוזה שלי, קבעה איתי במשרדה, לשעות אחה"צ.
אני מודה שחיכיתי לרגע הזה, אני והיא בממלכה הסגורה שלה.
כמובן שלא ציפיתי לכלום, הייתי ערוך להסתפק בשיחת סיכום לאקונית.
שעה ארבע אחה"צ, החברה ריקה מאדם, קראה לי להיכנס ולסגור את הדלת,
ושוב הטפסים נשלפים, שוב תשאול ענייני, חתימות וסגירת החוזה.

ישבה מולי, נועצת בי את עיניה כפגיונות קרים, אני מתחיל נושם עמוקות.
"אתה חושב שאני לא מרגישה ?" שאלה במבליח.
"הדרך שבה אתה מתבונן, משתוקק לנוכחותי, מתרגש מקרבתי"
חשתי איך אני נמס מעצמת הרגע, בוער מהמבט שלה.
"אני חושבת שאתה מספיק בוגר ודיסקרטי בשביל לומר לי מה אתה באמת רוצה !"
שתיקה ארוכה חתכה את האווירה המחשמלת ובסופה עניתי " רוצה לסגוד לך"

היא קמה מהכיסא והתקרבה אליי, נעמדתי אל מולה, העבירה אצבע על שפתי הרועדות
"מצוץ לי את האצבע" פקדה.
צייתתי במיידי - לשוני התעלסה בחושניות עם אצבעתה, היא עצמה עיניים.
מספר אצבעות נוספות הצטרפו לאורגיה האורלית והסוערת.
"אני אוהבת את החושניות שבך" אמרה ונשמה עמוקות.
"שב על הכסא שלי" פקדה.
ישבתי על כסאה המפואר, היא הפשילה מעט חצאיתה וישבה עלי בפיסוק.
הייתי קפוא מהתרגשות...
"צא מזה !" ניערה אותי "תמשיך מאיפה שהפסקת !" אמרה ברכות.
המשכתי ברצון, לאחר דקות ספורות חשתי בגופה הנצמד,
בליבה ההולם אל מול ליבי, בפיסוק החם שלה נצמד יותר ויותר לזיקפתי המתפרצת.
(המשך יבוא...)


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י