זה היה יום קשה. קמתי אחרי חלומות קשים - הרבה מהם ברצף. המכנה המשותף שלהם שבכולם אף אחד לא חיבב אותי או היה בעדי, כולם זילזלו בי, התייחסו אלי בצורה מקטינה ומשפילה, ניסו להוציא אותי טיפש ועלוב ופתאטי, והרגשתי דחוי מאוד מכל האנושות.
התחושה נשארה שם למשך רוב היום. תחושה אמיתית שהכבידה עלי באופן פיזי. ההבנה שהנה, ניסיתי לסמוך על אנשים אבל זה לא באמת עובד. ההבנה ששוב פעם נפגעתי ושוב פעם אני צריך להתבודד מהאנושות ולהיכנס בתוך הכונכיה שלי ולא לדבר עם אף אדם.
המחשבות והאסטרטגיות האלו המשיכו לרוץ אצלי בטייס אוטומטי. אבל למה? אלו סתם חלומות, ואפילו די מהר שכחתי את כל הפרטים בהם. שום דבר מזה לא באמת קרה. להיפך, אנשים לאחרונה נהנים בחברתי ואפילו מביעים את זה במילים.
אז כמו שזה נשמע לכם מטומטם עכשיו כשאתם קוראים את זה, שדבר כזה ישפיע עלי עד כדי כך, הסתכלתי מהצד על עצמי והרגשתי את אותו הדבר.
במקרה הזה זה מגוחך למדי - פחד משתק עקב משהו שלא קרה מעולם. ברור שאני לא צריך להקשיב לעצמי כרגע. אבל מה אם מצבים בהם היתה סיבה שמקורה במציאות, אפילו סיבה קטנה? כמה קל להתדרדר למקום הזה? למקום הרגיל והקבוע.
זה באמת מראה עד כמה החיים שלי נוהלו על ידי פחד. באיזשהו מקום זה מסביר די הרבה. הלוואי שיכולתי לשנות את העבר אבל אלו החיים שלי זה המצב העובדתי. נשאר רק מה שאפשר לשנות מעכשיו.
לגבי היום הספציפי הזה בסופו של דבר הוא השתפר. דיברתי עם האנשים שדיברתי איתם בימים האחרונים ובהחלט קיבלתי מהם ולידציה. אפילו באופן מאוד מפתיע מישהי התחילה איתי בכלוב בהודעות והיא מאוד חיננית ואפילו קראה את הפרופיל לעומק ובדקה שאנחנו באמת מתאימים לפני שפנתה (ואני יודע שזה נדיר ביותר בכלוב. ואני מעריך 🙏).
ועם כל הולידציה הזאת זה עדיין לקח הרבה שעות עד שהלב שלי נרגע והפסיק להרגיש מותקף. עכשיו לכתוב את זה ככה גורם לי להרגיש כמו חלשלוש. זה כנראה לא מחמיא לי במיוחד אבל זה המצב. אני רגיש ודפוק.
אני מרגיש צורך לעשות משהו מתריס כנגד כל מה שקרה וכל הרצון השגוי להיכנס לכונכיה, אז שמתי תמונה אמיתית שלי בפרופיל. זה מפחיד שיזהו אותי עם היוזר הדפוק הזה "קשקש" מהכלוב, אבל מצד שני זה כן היה המצב שלי כאן לפני עשור וקצת כשהייתי עם תמונות חופשי בכלוב. כן, היו תקופות שהתגברתי על הפחדים המסויימים האלו - או יותר נכון התמקדתי בפחדים אחרים 😂
