סוג של אמנות טרנסנדטלית. עולם המשחק אשר למשתתפיו פתיחות גבוהה ליצירתיות המינית הבוערת בהם. למראית עין העבדות האמיתית והניצול נראים פחות בעולמינו, אך גם אם זה נכון, האם אנו, אדונים לעצמינו, מסתפקים בתקשורת שיוויונית? לא תמיד. אין אלמנט בטבע שאין לו אדונית שמחילטה על גורלו. לא משנה אם ההירארכיה אבסולוטית(אלה אחת שבשמיים ומיליוני עבדים) או מעגלית(צירופי מקרים רבים שבסופו של דבר מאזנים את עצמם), את יחסי הגומלין עצמם ראינו והפנמנו כמו כל דבר אחר שאי פעם ידענו. הרומנטיקה של עוצמה אישית, תאוות היצירתיות והנטיה לשייכות שולטות על משמעות הקשר גם כשחוקי המקום והזמן לא מעוניינים בהקרבה אנושית. אז מי אמר שללכת מכות בסיטואציה חברתית זה פראי וחסר התחשבות? אלו רק דרכים לאמת את מיקומינו והמיקום של ישויות אחרות לעומתינו. לשרטט מפה עם הכוכבים בעולמינו. אפשר לחייך גם כשמפסידים. ההשתעבדות ליחס משפיל לא בהכרך משקפת את התגשמות האהבה, אלה משמשת כאידיאליזציה של המציאות, כאשר לנשלט יש מקום לתת את נשמתו מרצונו עד לרמת עבד חסר אונים וחסר זכויות אל מול מושא אהבתו, כלי לשימושה למטרות האולטימטיביות שנובעות מעוצמתה הנשית.
לפני 16 שנים. 29 ביולי 2008 בשעה 0:52
