משהו השתנה בי השנה.
בכל נקודה בחיים מאז שאני ילד הייתי אומר לכם שאני בן אדם רומנטי מלא באהבה. הסתכלו עלי וראו אדם אדיש כלפי הסביבה, מרוחק, מנותק, או אפילו סנוב. אבל ככה האמנתי גם אם לא רואים את זה חיצונית.
משהו השתחרר בי השנה. כל כך אהבתי, הערכתי, הערצתי את אמא שלי. חלק גדול מהלב שלי התפזר לו באוויר. איך חייתי לפני כן? הלב היה במקומו? מקובע? ידעתי איפה הכל ברמה שלא היה צריך לדעת להיות מודע? ואז מצאתי את עצמי אוסף שברים וזכרונות, מחבק אותם קרוב לחזה. ובוכה בזמן שהם נעלמים ויש ים ללא סוף שלהם שהופך לסערה מסביבי.
מסתובב סהרורי בעיר הולדתי ומחפש את עצמי. כל פינת רחוב היא היתה שם, וגם אני. אבל הרחק משם אני נתקל בה מחדש. ברעיון שלה. יש בי כל כך הרבה חלקים נסתרים שנעלתי ושכחתי. כל יום אחד חדש מתעורר - והוא לא יודע שהיא הלכה. כל יום אני צריך לבשר למישהו חדש את הבשורה. זה לא נגמר. ובחלומות היא שם וגם שם אני לא יודע שהיא לא שם.
בפרספקטיבה אחרת אני בר מזל שלא חוויתי אובדן עד הנקודה הזאת לעומת מימד קיום אחר או תקופת קיום אחרת. בפרספקטיבה שבתוכי קשה לנווט כש 2 החלונות החוצה מהראש שלי מכוסים בגשם בלתי פוסק. חצי שנה של תהום. חצי שנה של מי אני? ומה אני בכלל? אני כבר לא יודע. ככל שאני ממשיך לחקור אני עוד פחות יודע.
תקופות שנמאס לי שמגיע לי הפסקה מהמציאות. עכשיו אתה רק טיפש שיודע לעשות א' ולפעמים קצת ב'. תודה, אעשה את זה. האמת שזה קיום מספק. הלוואי. לפחות הצלחתי לסיים מחוייבויות ככה.
והחצי שנה עברה והאמת גם 9 חודשים עברו אל תשאלו אותי איך אבל לפחות אני לא סהרורי יותר. כלומר סהרורי מידי פעם אבל לא למשך שבועות שלמים.
אבל הרגשנות שלי זה סכר שנפרץ ולא יחזור. אני בוכה וצוחק ונזכר ובוכה ומחייך ובוכה ומושיט יד ורואה מה שהם רואים ובוכה ובוכה.
שנה שעברה התגברתי על האוטיזם דיברתי עם אנשים בכח יצאתי מהבית בכח ופיתחתי חברויות מעשירות אבל לאחרונה אני לוקח כל דבר ברצינות מבטא אהבה והערכה בקלות יותר ויודע שהכל זמני שהכל יכול להיגמר. ויש קשרים שנגמרו. וכל מה שהיה אי פעם קיים נגמר וכל מה שעכשיו יגמר גם.
ויש קשרים שהרסתי בעצמי בזמן שלא חשבתי שאני בן אדם. שניים מהם באמת חשובים לי. קשר אחד אני מתדיין עם עצמי שאני יודע איך לתקן ואת השני לא בטוח שאפשר. אבל אני מודה על כל האנשים שבחיים שלי ברגע זה ואני שמח להכיר אנשים ונהנה להכיר צד חדש של מי שאני כבר מכיר.
הכל נהיה חרא יותר והכל גם משתפר יותר עם כל שניה שעוברת.