חמוד כושל ומבשל

יש לי יצר שמגיע בפתאומיות שגורם לי לרצות לחשוף את כל הקלפים ולעמוד ערום מול העולם. לפעמים אני מתפתה ונכנע לו.
לפעמים בצורה קיצונית ונואשת.
זה יצר טוב כי כשאין לי סודות אין לי הרבה התעסקות בעצמי, ואני חופשי יותר להתרכז בדברים אחרים.
וכשאני מתעסק בדברים אחרים אני מגלה את עצמי הכי טוב.

צניעות וביישנות היו מהתכונות הכי דומיננטיות שלי מאז שאני זוכר את עצמי.
אבל לא רק כבוד לסביבה הניע אותן, כי הרבה מהזמן פשוט פחדתי מהעולם, ובעיקר מעצמי - לצאת גרוע. והפחד יותר משתק מאשר הסיבה שלו.
אולי בגלל זה כל פעם שאני מודה שאני גרוע הפרצוף שלי הופך להיות חיוך ענק. זה מרגיע לדעת...... ומקסימום, מקסימום... אני אצא לא גרוע.