מרוב דמעות הראיה מתערפלת
מרוב מדבקות כבר לא רואים את הדלת
מרוב נרות לא רואים כמה אופל
מרוב פתקים לא רואים את הכותל
מרוב שירים לא שומעים את הקול
מרוב תשובות לא עוצרים כדי לשאול
מרוב אשמים לא זוכרים מה הפשע
מרוב עשיריות לא רואים את התשע
סתם זה הכל סתם
מתיחה מסרט ישן
סתם זה לא נכון
אנחנו לא במזרח התיכון
מרוב ציניות כבר אין רגשות
מרוב הפוכות כבר נגמרו הישרות
מרוב ארטיסטיות כבר אין שום צורה
מרוב מטאפורות לא מבינים אף שורה
מרוב גשרים לא רואים מעבר
מרוב סיפורים לא יודעים מה עבר
מרוב פרשנות לא יודעים מה קרה פה
מרוב דרכים לא רואים מטרה פה
סתם זה הכל סתם
מתיחה מסרט ישן
סתם זה לא נכון
אנחנו לא במזרח התיכון.
מרוב משפטים לא שומעים את המסר
מרוב טיפולים לא רואים את השבר
מרוב גבולות לא רואים את הגדר
מרוב ידידות לא נותר לי אף חבר
מרוב צדק לא רואים את החוק
מרוב קירבה כבר אין יותר רחוק
מרוב כבאים שכחנו מה בוער
מרוב הסוואה שכחנו להסתתר
סתם זה הכל סתם
מתיחה מסרט ישן
סתם זה לא נכון
אנחנו לא במזרח התיכון.
מרוב התחלות לא יודעים מה נגמר
מרוב הספדים שוכחים מה נשאר
מרוב פיצוי לא נמלא את החסר
מרוב פרחים לא רואים את הקבר
מרוב חמוץ לא יודעים מה מתוק
מרוב בכי אין לנו כבר צחוק
מרוב מציאות אנחנו בסרט
מרוב רעש אין לנו שקט
לפני 15 שנים. 14 ביוני 2009 בשעה 10:49