נובלס

כבר ממש זנחתי את הבלוג שלי, זה לא בסדר.
אני אשתדל גם הפעם להמנע ממחלת שלושת הנקודות שלי...(:
והסמיילים...
טוב, אז מה חדש?
גיל חדש.דירה חדשה.עבודה לא כל כך חדשה.צבא לעוד חודש וחצי{שאני אכנס לתרדמת לחודש וחצי!}
אהבה חדשה אין.משקל חדש....אין.
אז הכל שגרתי ולא מעניין ומואד מעייף ושוחק, אבל מלמד ומחזק ומדהים
זה מפעים אותי כל פעם מחדש..אני גרה בתל אביב/מרכז כבר כמה שנים...ועדיין הראש שלי מופעל על צפונית
עדיין מרגש לדבר עם אנשים חדשים...עדיין כייף לי לטייל בתל אביב ולאהוב כל פינה בה
ולהזכר בכל דבר שקרה לי ולאהוב את הזכרונות האלה..ברור שיש זכרונות איומים שמהם אנחנו מנסים להתעלם
אבל גם ובעיקר אני נהנת מהזרות שיש לי בעיר הזאת
רוב האנשים שאני מכירה פה הם דווקא תל אביבים ולא זרים שבאו מהגלות-כמוני בעצם
והתל אביבים אוהבים את זה..לא מוכנים להיות כאלו ולא מבינים למה זה אחרת..אבל אוהבים(:

טוב, את הצבא כבר מיציתי...אפילו עוד לפני שהגעתי לחצי מהשירות שלי בו
האנשים זוועה
המערכת מפגרת
הנהלים סתומים
הכל פשוט חסר לב וחסר שפיות
ועוד אומרים לי שאני בחורה הזויה...
כל כך הרבה עצבים יצאו ממני בשנתיים האחרונות כל כך הרבה כאבי לב חסרי תועלת ותכלית ומצברי רוח ירודים מיותרים לחלוטין
למה בן אדם שעובר כל כך הרבה קושי ביום יום שלו עם המשפחה והמאבק הכלכלי הקשה שנוגע בכולם
או המצב המשפחתי או הנפשי
הוא צריך להאבק בעוד גורם נטול כל הגיון?!
אין פלא שיש מתאבדים ואין פלא שיש משתמטים ואין פלא שיש נפקדים ועריקים...לא מאמינה ביד קשה[מצחיק קצת לומר את זה פה באתר]
אבל כן..לא מאמינה ביד קשה..וגם לא מאמינה בלהיות סמרטוט של כל בכיין
אבל לדעת איך לאזן בין שניהם לטובת מי שמולך והמזוודות שאיתו...
הצבא שלנו המדינה שלנו ובכלל פני החברה היו נראים כל כך אחרת אם לפחות חלק מאיתנו היה יודע מה זה להיות בן אדם
ולא כל החיים לחיות-להתבגר-גדול בתוך מערכת צבאית שממנה יוצאים כל הפוליטיקאים שלנו ובכירי העם
להיות בן אדם מבחינתי זה לכבד.. להקשיב ולתת זכויות שכל אחד היה רוצה לקבל ולא לשפוט אף אחד...ברור שיש עוד המון דברים שהייתי רוצה ולא רוצה שאנשים יתנהגו אחד כלפי השני אבל בפעם אחרת:)
לדעתי במחשבה שניה כן הייתי מתגייסת שוב..כי זאת המדינה שלי נולדתי ציונית ככה חינכו אותי ככה גדלתי ולמדתי.. ושום דבר לא יזיז אותי מזה גם לא לקח רע
הלקח הרע רק יגרום לי להבין שאיפה שאני עכשיו לא טוב לי ואולי במקום אחר היה לי טוב יותר...
אני בטוחה שהצבא לימד אותי הרבה דברים..בעיקר קשים..וכואבים ומתסכלים
כמו שהחוצפה שלי שאיתה הייתי אומרת לאנשים בפרצוף מה אני רוצה ומה מוסכם עלי ומה לא מוסכם עלי ומה זכותי ולא זכותי-שם אין על מה לדבר על זה בכלל. התחצפת? קבלי תלונה ותזדייני עוד עשרים יום בבסיס... לא השתיק אותך? יש גם כלא..
אז זה מדכא אותך..נפשית כבר לא בא לך לפתוח את הפה לאף אחד... לא בא לך לספר ולהתבכיין על איך היה לך היום בבסיס כי זה נוראי מדי ולאף אחד לא בא לשמוע סיפורי צבא

אבל מצד שני זה מבגר...אתה לומד להיות תחמן(: ולהשיג את שלך במשא ומתן
בנחרצות ולקחת אחריות על הכשלים וההצלחות
בזיעת אפך תאכל לחם

שיהיה לנו שבוע מדהים נטול כל דאגות ומלא בשמחה ואושר
למדתי שאפילו אם מחייכים בכוח בהתחלה...בסוף קשה להוריד את החיוך(: