מְפַעֵּם

שלב מתקדם בטורניר, הסטייקס גבוהים, כל סיבוב משמעותי. יושבת מולי, מחלקים יד, שני קלפים, הימור ראשון.

עוד לא הספקתי להביט בקלפים שלי,והיא דוחפת אול אין.

דממה.

אני מחזיק את הקלפים מולי אבל לא מביט בהם, מתרכז רק בעניים שלה. הרי ברור שיש לה זוג אסים. היא לא בלפנית, זה כלכך ברור לי שאני כמעט רואה אותם משתקפים לה ברשתית. ויש לי הרגשה טובה לגבי היד שלי…

לזוג מלכים יש 0.48% לנצח זוג אסים, ל 7 2 אופ סוט (היד הכי גרועה בפוקר) יש 11.8% לנצח זוג אס. לכל יד רנדומלית יש 15% לנצח זוג אסים. אם יש לה זוג אסים הזדיינתי בכל מקרה. השאלה כרגע אם באמת יש לה.

כלומר, אם באמת אסים אז כל הרגשה שיש לי לגבי היד הזו לא רלוונטית. אני גמור, צריך לקרוא אותה, להבין אם היא מבלפת.

והיא מביטה עמוק בעניים שלי, ופתאום אני מבין שיש מצב שגם היא בכלל לא ראתה את הקלפים שלה, פספסתי. לא הסתכלתי עליה כשקיבלנו את הקלפים. טעות של חובבן. ויש מצב שדחפה אול אין על סמך הקריאה שלה אותי. ראתה אותי חלש. מעניין. 

אני מפסיק להריץ סטטיסטיקות של פוקר בראש ומתבונן. מביט בה בלי לנשום. מחכה לאיזו אמירה מצידה שתיתן לי פיסת מידע. ניד עפעף, רעד בעורק הצוואר, חיוך בגבות. אבל כלום. היא נותרת חתומה ומבושמת מעונג. ואני מפנים שלא משנה לה אם תנצח את הסיבוב או אם תפסידי אותו, זה יגרום לה עונג. 

אני עוצר. נושם. המבט שלי לא נוטש את עיניה. אני מניח את הקלפים שבכלל לא הבטתי בהם, שנינו עושים את זה, בתיאום שמיימי.
וצועדים הלאה מן השולחן, לא מציצים בקלפים של האחר, פונים איש איש לדרכו. 

הבנו באותו שבריר, אנחנו לא בתחרות.

אם אנחנו לא משחקים יחד באותו צד של השולחן אנחנו לא מעוניינים לשחק בכלל. 

הייתי צריך לחשוף חולשה

אז הייתי ממש מצחיק

ודווקא על הבדיחה הגרועה של ״אני הולך לבכות על הרצפה במקלחת״ במקום צחוק מנומס, קיבלתי את התשובה הנהדרת ״החלק האהוב עלי ביום״

זה לא שאני נרקיסיסט כמו שאתם ביצה

*לא מיוחס ליושבי הכלוב, אנחנו דווקא בסדר

כשטעיתי, התנצלתי.

ותיקנתי וחיבקתי והתפייסנו. 

כשטעתה, התנצלתי.

ושום תיקון או חיבוק, וכלכך רציתי שנתפייס.

הנחתי שאתן לה אינסוף פסילות, היא התנהגה כאילו יש לי אחת.

ואני נפסלתי מלא, ושרפתי אותה אחרי אחת.  

שמי הואדי נמלאים שוב בעופות דורסים, ניחוח של דם נישא בנחיריי.

עומד ומביט בהם ממעל, מפנים את היותי קבוע בעת חילופי עונות בפעם המי יודע כמה.

עוצם ונושם.

מתגעגע לציפורניים גובות ליטרת בשרי, מתגעגע לניתוק הנוכח שלך.

גם זוכר כמה כעסתי ונעלבתי. נכון שהיית ראויה, אבל מה פתאום סימנת אותי. כמה כעסתי.

ולעולם לא אשכח אותך כשהבחנת בי עוטה פצעי סקס. כאילו לראשונה, כאילו לא היית שם כשזה קרה.

את העלבון שנשקף מפנייך כשחשבת שבאתי אלייך עוטה פצעים של אחרת.

כמה קרוב הרגשתי כשניפצת לי את הכעס בתמימותך.

הלוואי שאת לא לבד הלילה. גם קצת כי לראשונה מזה הרבה זמן הייתי רוצה לישון גם אני לא לבד.

מזל שכבר עולה השחר.

חלומות מופזים יפה שלי

אנחנו מעולים בליטופים של לפני, ובדממה של אחר כך אנחנו טובים כמו המוות.

ובאמצע, טריגר מטריג טריגר שמטריג טריגר שמטריג.. מנגנון הגנה אחת מהשני ואחד מהשניה.

חומה משותפת.

אם רק היינו באותו צד שלה

לפעמים לא יעזור לעשות ריסט גם מיליון פעם. צריך לפרמט.

ואולי הגיע הזמן לעבור למערכת הפעלה יציבה.

אם תבוא מחר, נעלה על מטוס, ולא בשביל להגיע לשום מקום. בשביל לברוח מפה. 

אולי ניסע לטוסקנה לשתות יין וללקק פצעים, אולי לסלוניקי לחפש את סרנדיפ העתיקה, ואולי לבוקה, סתם בלי סיבה.

ואפילו שצריך לחזור עוד כמה ימים, ושהכל יחזור להיות כמו שהיה, נתמסר לבריחה, לעצמנו, וניתן לדברים טובים לבוא.

נתערב לגורל בתוכנית שלו. 

יושב פה לבד פה כמו שישבנו שנינו

כלכך הרבה לסלוד, כלכך הרבה לאהוב,

כלכך הרבה לפנייך יש לי במקום הזה,

נזכר בנו, מְפַעֵּם, וכלכך נעים לי בכל הגוף. 

כלכך מצטער, כלכך יותר ממה שאוכל אי פעם להתנצל. כבר לא אחזור להיות מי שהייתי, בזכותך.

תודה

כלכך קל להיות הגירסה הכי טובה של עצמך בשביל מישהו ששווה את זה. 

וגם בשביל עצמך, אבל רק הגירסה הכי טובה שלך שווה את זה.