מְפַעֵּם

טְרַשַׁי רָווּ

בְּצֵל סָפֵק

וּבִלְגִימוֹת נְעוּרִים

נֵעוֹר הַפַּחַד

בבר הומה ושמח, על אי קטן ורחוק שלקוח מציור בספר ילדים, הבנתי שאני כבד מדי בשבילה.

האופטימיות שלה צפה על פני השחוּר שלי, וביד קלה ובלא משים משתה אותי מעלה,
ודווקא אז, כשסוף סוף נשמתי, יכולתי לראות בבירור שאשקיע את שנינו אם אשאר.

היא קראה ברפרוף, חייכה אלי חיוך אלכסוני, קימטה את המפית והשליכה אותה.

בסך הכל רציתי שתדע שגם אני אוהב אותה. אבל אולי עדיף ככה.