פעם, אחרי שכבר דעכנו, באגב שאלה אותי אם הייתי מטמטם עצמי בשבילה.
לא הבנתי, כאילו שאלה אם 1+1 הם 3 אז מיד עניתי לא. הרי ממש התאמצתי להיות חכם כמוה.
ורגעים ארוכים שנמשכו שבועות ניסיתי לפענח מה שאלה.
יום אחד הזיתי על תפקיד שחסר תחתיי ושקשה למלא, כזה שכרוך בתקשורת בין אישית, ביכולת מניפולטיבית, בתקשורת נמוכה למטה וגבוהה למעלה. וחשבתי שיכול היה להיות פסיק בתוך פונקציה שלמה שהייתה ממלאת, ושהבעיה היחידה עלולה הייתה להיות הצורך שלה לתקשר עם בכירים בתעשיה, הרי היא הייתה צריכה לטמטם עצמה כדי להיות מסוגלת לתקשר איתם. פה חשדתי.
ואז חשבתי מה זה אומר לטמטם את עצמך, ועל בכירים בתעשיה שלי, ועל זה שאני צריך לטמטם עצמי כדי לתקשר איתם.
ולקח עוד קצת זמן עד שהבנתי, יכול להיות שהיא בכלל לא מודעת ששיתקה את עצמה כדי לגרום לי להיות חכם כמוה.
אמרתי לה בפעם הראשונה שנפגשנו שהיא חכמה ממני והיא לגלגה, אמרה לי שאני מטופש. אז למחרת שלחתי לה תמונה שלי עם אף אדום של ליצן. מילאתי מצוותה.
אלא שלא היה לי אף אדום, אז נגסתי בעגבניה, ענדתי אותה על אפי וצילמתי.
והיא הנמיכה עצמה, ואני נעשיתי מחוכם יותר, מצחיק יותר, חד יותר. היא האמינה לעצמה, היא האמינה לי, היא רוקסן והיא סיראנו.
ואני מפדל בכל המח, להצדיק את הביטול שלה, ומגיע לתודעות שלא יכולתי להגיע בלעדיה.
והיא,
יודעת טוב מכולם
