בין שתיים לארבע

הרבה זמן עבר מאז ראיתי אותו. אותו בחור מתולתל עם מקצב דיבור רובוטי שנהג להפריע לי באמצע סרט טוב או משחק כדורגל. באמת כבר תחלתי לתהות מה עלה בגורלו. מה הוא עושה בזמן הפנוי שהעוצר וגדר ההפרדה סידרו לו.
לעיתים הייתי שומע אותו מדבר על כל מיני פרשיות שחיתות במשטרה . ידעתי שזה לא זה. ידעתי שיהיו כאלה שיגרמו לו לדווח על דבר אחר. דבר נורא יותר משחיתות - פיגוע ....

בערך בשעה 10:00 נכנסתי אל הבית מכמה סידורים שהחיים סידרו לי. כן אני מודה הייתי קצת מיואש. כבר התחלתי לחשוב כמה רע לי בחיי ועד כמה אני לא מספיק לעשות כלום. בדיוק אז מישהו מלמעלה החליט להראות לי שהכל יחסי. שהכל בעצם חסר טעם וחשיבות כשאתה מדבר על אובדן של מישהו אהוב ועל גדיעה של חיים שעוד לא החלו.
פתאום אתה קולט עד כמה הפכפכים הם החיים ועד כמה אנחנו רק בובות משחק בידי גורם שמיימי שמנתב אותנו כרצונו.

כשהתיישבתי אל מול המרקע טרח משה לתאר בפני מה אירע שם ושעדיין לא יודעים אם מדובר במחבל או במחבלת , כאילו שבאמת איכפת לי. הוא גם טרח להביא לי תגובות ממד"א וממשטרת ישראל. כן אותה משטרה מושחתת שכרגיל באירוע כמו זה עושה את משימה על הצד הטוב ביותר. כרגיל הוזכר בקרב הפרשנים המשפט " עליית מדרגה " ושוב הקריינית עשתה פרצוף שמזדהה ומנסה להבין. הכל כרגיל. פיגוע . ביג דיל. חזרנו לשיגרה...
נשמע מצחיק בטח. זו שיגרה? כן, זו שיגרה. השיגרה שלנו פה בתור אזרחי המדינה הזו.
תודו שידעתם שזה יבוא. ששוב משה ישוב למרקע,ינדנד את ראשו מצד לצד,יקח נשימה ארוכה וישחרר את המשפט "היום סמוך לשעהX עלה מחבל מתאבד..." כן גם אתם ידעתם. לא רק אני.
כולנו תמיד מקווים שזה לא יקרה אבל בסתר ליבנו יודעים שזה רק עיניין של זמן עד שיעלה איזה בן 18 עם שלוש שמות פרטיים ואיזה שם משפחה שהקריין מתקשה להגיד ויתפוצץ במקום הומה אדם. לרוב בתוך אוטובוס דחוס בזקנים וילדים בדרכם לעוד בוקר שיגרתי.
כולנו יודעים ולא עושים כלום. אולי כבר התרגלנו. אולי באיזושהי צורה מעווותת וחולנית למדנו לחיות עם זה ולקבל את זה. זה כנראה כבר נראה לנו טבעי.

ליבי יוצא אליך משה. בתור אחד שבה מעיר שספגה לא מעט פיגועים אני יודע מה עובר עליך. אני יודע שבזמנך החופשי מפיגועים אתה מנסה לשכוח מה ראית ומה דיווחת לנו כשהיית שם. אני מאד מקווה שאתה לוקח חופש ונזרק באיזה מקום עד לפעם הבא שזה יקרה. אחרת אין לי מושג ממה אתה עשוי....

כולי תקווה שזה יהיה האחרון ושיותר לא נשמע את המשפט "אליך משה נוסבאום " בהקשר הזה.

תנחומיי ואיחולי החלמה לפצועים.

בין שתיים לארבע.