בין שתיים לארבע

מיום ליום אני מבין שאני כבר לא מבין כלום. החיים מוצאים להם פרקים חדשים שעוד לא למדתי ובוחנים אותי עליהם כמעט באופן מיידי.
משום מה תמיד אני חושב שכבר עשיתי תואר שם ושאני כבר מתחיל תואר שני, אז בדרך כלל אני מקבל מהם עוד שיעור מאלף...

הפעם למדתי לקבל החלטות. גם אם הם קשות וגורמות לי להרגיש לא טוב בטווח המיידי. התמורה שאני אקבל מהן לטווח הארוך היא עצומה. לפעמים אתה חייב לעשות דברים למען עצמך למרות שאתה יודע שזה יהיה קשה וכואב. אתה פשוט חייב אם אתה באמת רוצה לזכות באושר.
לפעמים כולם יראו את הבעיה ויגידו לך ואתה פשוט תתעלם ותלך ישר עם הראש בקיר. למה? כי אתה לא רואה שזה קיר. נראה לך שזה דבר כל כך רך ונעים אבל כשאתה ממש מתקרב אתה רואה את הלבנים שמרכיבות אותו. אז בדרך כלל הקיר מנצח בקרב הזה ואתה נשבר.

לקחתי החלטה מאד קשה ואני יודע שלא היתה לי ברירה. נתנו לי לקחת אותה. הכריחו אותי לקחת אותה. כל כך לא רציתי אבל מה לעשות גבי נדחק אל הקיר,כן ההוא ממקודם,אותו קיר ופשוט לא היתה לי ברירה...

בנוסף החיים לימדו אותי בימים האחרונים שאם אלוהים לא עוזר לאנשים שלא מעוניינים לעזור לעצמם אז מי אני שאנסה?
הבנתי שאם באמת לא טוב לבן אדם הוא ינסה לעשות הכל כדי לצאת מאותו מצב . אם אתה מגיע למצב שאתה רוצה זאת יותר ממנו אז אתה בצרה צרורה ועדיף שתיקח את רגלייך ותעזור לאדם אחר שבאמת יעריך ויהיה ראוי לעזרתך.

לא יודע כבר מה לחשוב... אולי כבר חשבתי יותר מידי.

לא יודע.. פשוט לא יודע...