בין שתיים לארבע

קשה לי לומר שאני מעריץ אנשים. בעצם כשאני חושב על זה אני כמעט ולא מעריץ אף אחד ואם כן זה רק אנשים שממש ראויים לכך (מלכה זה סיפור אחר).
אחד מאותם בודדים הוא לאנס ארמסטרונג ,רוכב האופניים הפנומן שסיפור חייו נגע בלבבותיהם של רבים ולא דווקא מקרב מעריצי ענף ספורט זה, כשהצליח לזכות בתחרות הסיבולת הגדולה והקשה בעולם - "הטור דה פראנס", במשך חמש פעמים ברציפות.
מי שלא עוקב אחר ענף ספורט זה ואחר ספורט בכלל, בטח לא מבין ממה אני כל כך מתלהב אך כשמבינים שהוא הגיע לאן שהגיע לאחר שלקה בסרטן האשכים, הכל נראה שונה.
הסיפור שלו מעיד על ניצחון הרוח על החומר, על דבקות במטרה והיכולת להתעלות מול כל סבל שעומד מולך בדרכך למטרה.
תארו לעצמכם שחייכם עומדים להיקטע בגיל 25 על ידי מחלה שהרופאים רק בגלל שרצו להיות אדיבים העריכו את סיכויי ההחלמה בכ40 אחוז ! תארו לעצמכם שאתם בתחילתה של קריירה חלומית והכל עומד להתרסק ולהתנפץ ולכם אין שום יכולת לשנות דברים. טעות, פה קבור הכלב. יש בכוחנו לשנות דברים ויש בכוחנו לנצח כל דבר שמפריע לנו בדרכנו למטרה. לאנס הוא ההוכחה לכך...

בספרו "בחזרה לחיים" הוא כותב:" האמת היא שהסרטן הוא הדבר הטוב ביותר שקרה לי מימי. אני לא יודע מדוע חליתי, אך המחלה עשתה לי שירות נהדר, ולא הייתי רוצה לוותר עליה. מדוע ארצה לשנות, ולו ליום אחד, את האירוע החשוב ביותר והמעצב ביותר של חיי? "

לאנס יכול היה לוותר ולהיאכל באיטיות על ידי המחלה שכירסמה בו אך הוא לא וויתר ולא נתן לרוחו להישבר.
הוא ניצל את הכוחות שקיימים בנו כשאנחנו שוקעים לתוך תחתיות החיים ומשם בנה את עצמו. הוא ניצל את הכוחות הללו שלשם כך הם קיימים כדי לצוף בחזרה ולזכות לא רק בתואר האלוף אלא בחייו.

לאנס הפך להיות אלוף כי משהו משמעותי בחייו גרם לו לשינוי בתודעה. משהו גרם לו להסתכל לתוך עצמו ולגלות כוחות שאולי אף פעם לא היה מגלה אלמלא חלה בסרטן.

ומעניין לעניין באותו עניין אספר לכם שגם אצלי התרחש שינוי בתודעה. קרה לי משהו שגרם לי להיות יותר ממוקד ויותר חד. הבנתי שלא ויתרתי על שום מטרה שהצבתי לעצמי עד היום ומשום מה על המטרה הכי חשובה שהיתה לי בחיי עד כה ויתרתי מבלי לשים לב.
עברתי אירוע שפקח את עיניי ולימד אותי שעליי לדבוק במטרה בכל מחיר גם אם הוא כבד וגובה קורבנות (בעיקר עצמיים). הבנתי שיותר אני לא ארים ידיים כי זה פשוט לא האופי שלי. זה לא אני.

ואסיים איך לא בעוד ציטוט מהספר הנפלא שאני ממליץ לכולכם (הוצאת מטר) לרכוש אותו:

"אני רוצה למות בגיל 100, כשדגל ארה"ב על גבי והכוכב של טקסס על הקסדה שלי, אחרי דהירה במורד ההר על אופניים במהירות של 120 קמ"ש. אני רוצה לחצות קו סיום אחד אחרון, בעוד אשתי ועשרת ילדי מריעים לי, ואז למות בחן, ובניגוד מושלם למוות המוקדם , שציפה לי פעם."

אם עד עכשיו לא קלטתם, כן יש לו עשרה ילדים למרות שעבר כריתת אשכים...

פנומן אמרתי לכם כבר, לא??