לכל אדם יש סוג אחר של דלק שמניע אותו. בדיוק כמו שלא לכל מכונית מתאים אותו סוג הדלק. ההבדל הוא שהאדם יכול לבחור את סוג הדלק שמניע אותו בחייו ובכל תקופה אחרת הוא יכול להחליף את הסוג.
בן אדם יכול להחליט שהסוג שמניע אותו בחייו הוא יצר האהבה ואחר יכול לבחור בנקמה ואילו אני בחרתי בזעם. יותר נכון אולצתי לבחור. אני יודע שזה לא הדלק הכי טוב שיכולתי לבחור אך ללא ספק כרגע נכון לתקופה הזו בחיי, הוא הכי מתאים ויוצר את התנאים הכי טובים עבורי כדי לעבור את אותה תקופה.
הדבר הטוב בו שהוא מופעל על ידי איפולסיביות לשמה שהיא כידוע תגובה נקיה ממחשבה ועל ידי כך נחשבת לפעולה הכי מתגמלת מבחינת סיפוק. הרי כולנו רוצים לעשות משהו אבל אז נכנסת המחשבה שאומרת לנו אם זה נכון לעשות או לא רק הבעיה שבדרך כלל אין תחושת שובע. משהו גורם לנו להדחיק ולמנוע את הסיפוק הזה מעצמנו.
אני יודע שהזעם לא טוב. שאם תשמור אותו בפנים אז הוא פשוט יהלום בך עד שתכנע לו, לכן לדעתי צריך לפעמים לתת לו לצאת החוצה. לכסח את כל מה שנקרה בדרכו ואז להחזירו למקום.
בדרך כלל אני מונע על ידי דלקים אחרים אבל הפעם אני צריך להגיע לתוצאות כמה שיותר מהר ולא משנה לי כל כך טיבן. יהיה מה שיהיה אני מהיום אהיה "בין שתיים לארבע - הסאב הזועם"...
נשמע טוב לא?
אגב...
רכוש נטוש,אני מקיים הבטחות או לא?
לפני 20 שנים. 23 במרץ 2004 בשעה 9:24
