הקטע הבא הוא גם לאתאיסטים שבינינו...
אני מכיר אותם כבר כמה שנים טובות. הם זוג מסורתי בערך בשנות השבעים לחייהם. הם נשואים כבר יותר מחמישים שנה ואני בספק אם ישנו עוד גבר היכול לגלות כזו רמה של מסירות כלפי אהובתו כמו אותו בחור.
לפני כמה שנים היא עברה ניתוח שהשאיר אותה ללא יכולת זיכרון לטווח הקצר ומאז היא איננה אותה אישה. בעלה, גבר הדור ומלא כבוד אשר בכל תלאות החיים מעולם לא זנח את אמונתו תמיד היה שם לצידה ותמיד דאג שכלום לא יחסר לה.
אני די מחבב אותו משתי סיבות. האחת היא שלמרות שהוא אדם דתי הוא מעולם לא ניסה להחזיר אותי בתשובה ומעולם לא הטיף לי על כך שאינני מאמין. השניה היא המסירות.
זו התכונה שאני חושב הכי מאפיינת אותי. כשאני אוהב מישהי אני מוכן לעשות למענה הכל ואני שוכח לגמרי מעצמי.המסירות היא תכונה טובה מאד אך היא יכולה להיות בעוכרינו כאשר הצד שמנגד אינו מעריך ואינו מוכן להתמסר לנו גם כן. אז אנחנו בבעיה, בעיה חמורה...
במקרה של הזוג שלנו המסירות היתה הדדית ובכל חייה עד לרגע שבו חלתה היא תמכה בו ואהבה אותו אהבה גדולה.
לפני חודשיים חלה הרעה במצבה והיא נכנסה למצב של תרדמת. בעלה איש ירא שמיים פנה אל בורא עולם וביקש ממנו נס. הוא בכה בלילות בבית הכנסת כשהוא קורא בתנ"ך ועלה מידי יום למערת אליהו בתקווה לשיפור במצבה אך המצב המשיך להתדרדר והיא החלה להיות מונשמת בעזרת מכונות.
גם מצבו החל להתדרדר והוא החל לאבד ממשקלו. בעיניו הייתם רואים כיצד האיש הזה לאט לאט מאבד את התקווה למרות שהוא מסרב להודות בכך.
יום אחד בעוד עומד בחניה ניגשה אליו אישה ואמרה לו "תגיד הנה אתה מאמין באלוהים והנה לך דווקא הוא לא עוזר, איזה מן אלוהים זה?" הוא שתק אך בליבו הוא ידע שיש אמת בדבריה. כשעלה לדירתו הוא החל לבכות לאלוהים ושאל אותו אם ככה הוא ירצה שאנשים ידברו עליו ויגידו שהוא לא מרחם על היצורים שברא. הוא הוציא עליו את כל זעמו ופנה אליו כאילו היה אחד האדם.
ביום שבת מיד לאחר אותו מקרה הגיע הרב הראשי של העיר לאותו בית הכנסת כשהוא נתמך על ידי עוזריו. הפליאה היתה גדולה שכן מעולם הוא לא ביקר בבית הכנסת הספציפי הזה. הוא התיישב על יד הבעל המסור וביקש ממנו לקרוא בתורה. הבעל קם וקרא וכשחזר הודיע לו הרב שהוא נהנה מכל רגע. אז הוא שאל לשלומה של אישתו וביקש לדעת את שמה. כשהבעל ענה לו את שמה הוא החל להתפלל בשפה לא מובנת והבטיח לו שיהיה בסדר.
ארבע שעות לאחר מכן היא התעוררה מתרדמת של 32 ימים כשהיא מוקפת בחבריה ובעיקר בבעלה המסור שלא מש ממיטתה כל אותה תקופה ושהיום יודע מעל כל צל של ספק שאלוהים בטוח לא שכח אותו
ובאמת מתגמל אנשים שעשו רק טוב...
מחכה לתגמול,
בין שתיים לארבע.
לפני 20 שנים. 28 באפריל 2004 בשעה 22:17
