בין שתיים לארבע

היי מתוק...
כן זה אני. כן ההוא שאתה מחפש במרפסת. זה שכל אוטו לבן גורם לך לצעוק את שמו ברחבי הבית. היום היא הזכירה לי שיש לך יום הולדת עוד ארבעה ימים ואני מצטער מראש שלא אוכל להיות על ידך. לצערי לעולם לא אהיה נוכח בימי ההולדת שלך. לא בגלל שאני לא רוצה או לא אוהב אותך זה בגללה. כן זו שאתה כל כך אוהב וקשור אליה כל כך. אני מצטער אבל היא פשוט פגעה בי בצורה שיותר לא אוכל לסלוח לה. אתה בעצמך יודע כמה טוב הייתי אליה וכמה רציתי שנהיה כולנו יחד אבל היא פשוט עשתה מעשה שלא יעשה ולכן התנתקתי ממנה.
אני מבקש את סליחתך. ממך לא היתה לי שום כוונה להתנתק. אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך. היום הייתי בים איפה שאתה ואני ישבנו ופשוט בכיתי. בכיתי שלא אראה אותך יותר. בכיתי כי אני יודע שהגעגועים נוראיים...
היא אף פעם לא האמינה שאני באמת אוהב אותך . כל פעם היתה שואלת אותי אם באמת אני אוהב אותך. כאילו שהייתי יכול לשקר כזה דבר. לי יש רגשות. כל מה שאמרתי עליך עדיין תקף. שום דבר לא ישנה את זה שאני אוהב אותך כאילו באת ממני.
כשראיתי את מגרש המשחקים בחוף נזכרתי איך טיפסת כמו קוף קטן ואיך הרגשתי טוב כשגוננתי עליך שלא תיפול חס וחלילה. כולם אומרים לי" עזוב אותה תשכח ממנה" ואת זה אני עושה אבל כשאני אומר שאני מתגעגע אלייך ואומרים לי "אל תדאג גם אותו אתה תשכח ויהיו לך ילדים משלך" את זה אני לא מקבל. אותך בחיים לא אשכח. יש לי תמונה שלכם מהפיקניק ביער. באופן אירוני כל התמונה מטושטשת ורק אתה יצאת ברור. את התמונה הזו אנצור בכל ליבי ולעולם לא אמחק אותה. למרות שגם היא מופיעה שם.

כתבתי לה מכתב לא מזמן ובו אמרתי לה שגם אם ניפרד יום אחד, לך אצלי בלב תמיד תהיה פינה חמה ואם תזדקק לעזרה במשהו אני תמיד אבוא לעזרתך. תמיד. זה יהיה המקרה היחיד שעוד ארצה לשמוע את קולה שוב. רק למענך אסבול את הכאב ועוד אענה לה.

זהו חייב לסיים. אני מקווה שתזכור אותי ובכל פעם שתשמע את שמי תזכר בי ותחייך.

להתראות מלאך זהוב שיער שלי...

אוהב אותך לעד...

מזל טוב ענק ממני...

"הובי"