שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מעומק המגירה

לפני 8 שנים. 21 באפריל 2016 בשעה 11:45

כזה בוקר מגיע לילדות קטנות

לפתוח אותו בגלידה מול הים
ואח"כ לדהור על סוס

תודה :)

לפני 8 שנים. 17 באפריל 2016 בשעה 6:21

 

היתה תקופה ארוכה ששנאתי את השיר הזה
כי
אהבה צריכה להיות גדולה מהחיים.

לאט לאט אני מבינה...
כל האהבות המפרקות האלו
שמשאירות אותך ללא נשימה ( ולא במובן הטוב )
משחקות על הגבול הדק שבין טוב לרע
דחייה, אשמה, נטישה, חרדה
קדימה, אחורה
כל החומרים האלו שהבעירו אותי...
מאסתי בהם.

אולי התבגרתי.

גודל החיים זה טוב. 
אהבה שהיא כמו מים, שיכולה לחלחל עמוק
ולאט
לוקחת את הזמן 
בונה את עצמה נכון

כן. גם כאן.
חשבתי תמיד שאהבה בדס"מית צריכה להיות גדולה מהחיים
דרמתית, סוערת
אז לא.
בגודל החיים זה טוב לי
תודה :)

"אהבה שיודעת להכנס דרך סדק דק
כשהדלת סגורה
או לרבוץ על המפתן בשקט" עושה לי את זה לגמרי

לפני 8 שנים. 10 באפריל 2016 בשעה 8:22

עשי קירבה בליבי
אמא
שלא אצטרך אחרכך
חיים שלמים
לחפש אותה
בלב של אחרים,
עשי בי קירבה שלמה
אמא
שלא אלמד בטעות
שמגיעים לי רק פירורי אהבה
ושנים ארוכות
אהלך מפירור לפירור,
רעבה כלכך להרגיש
ושבעה כלכך מלא להצליח,
עשי קירבה בחום גופי
שאדע אחרכך
כל ימיי
לחבק חזק
בלי רווחים של פחד,
שאדע
כל חיי
שאני ראויה
כלכך ראויה

מילים: חלי ראובן
צילום: חגית אלמקייס

לפני 8 שנים. 26 במרץ 2016 בשעה 11:00

ברוח פורים

 

 

הושמד :)

לפני 8 שנים. 24 במרץ 2016 בשעה 21:41

מילים: ברק פלדמן
לחן: אני

לפני 8 שנים. 23 בפברואר 2016 בשעה 15:47

כמיהה למילים שנוגעות,
למילים של אמת,
למגע שיש בו עומק וידיעה.
הלהג מסביב, ככל שיהיה עטוף באריזה נאה ומלוטשת
כבר לא מספק.
מעולם לא סיפק, רק שכעת הוא גם צורם.

געגוע למילים מכשפות ומגע צורב.

:(

לפני 8 שנים. 6 בפברואר 2016 בשעה 0:44

היום לא הייתי נאמנה. לעצמי

 

לפני 8 שנים. 2 בפברואר 2016 בשעה 18:27

שב לידי לפני שאעצום את עיניי
הנח יד רכה על שערי
לטף אותי
תן לכל דאגות היום ללכת מפניך
ספר לי סיפור לפני השינה
על נסיכות ודרקונים וטירות רחוקות
אתה לא חייב ממש לספר,
אפשר גם למלמל
ממילא אינני שומעת את הכל
באה והולכת...
אמור לי מילים שירחיקו את כל הפחדים
שיגרשו את כל הכאבים
המשך כך עד שאשכח
עד שאנשום ברכות
ואז, רגע לפני שתלך
תדע כי מחר
מחר אכאב תחתיך

לפני 8 שנים. 26 בינואר 2016 בשעה 9:20

פדיחות.
השתלטו לי על המחשב הבוקר על מנת לתקן עניין מסוים בעבודה-
דוחות שלא עולים למערכת הcrm.
אני מראה לו את הדרך שבה אני מעלה דוחות
ונפתח לו חלון עם תמונות בדסמ שלי ( שבכלל יושבות על כונן חיצוני ).
נחנקתי לרגע ואז התחלתי לצחוק. גם הוא.
את מנת הפדיחות היומית שלי עשיתי
מעכשיו זה בטוח רק ילך וישתפר.

העיקר שהתמונות היו יפות:)

לפני 8 שנים. 20 בינואר 2016 בשעה 13:42

      אווה קילפי