מעומק המגירה

יום שלישי פעמיים כי טוב
בשבוע לא רע

הכי חשוב שאזכור- You should be stronger then me

עיתונאות במיטבה, או איך זה בדיוק עובד...

לומדת לאהוב את הלילות הארוכים
את השקט...
רוח טובה מנשבת
מחשבות סלחניות, חומלות
רוגע שכזה שיש רק בשעות האלו.
האחיזה והגעגוע לדמות שחשבת שאהבת עמוקות
התפוגגה
והותירה אותך שלמה מתמיד, שקטה.

לילות שכאלו... עם הרבה מתנות קטנות בדרך
מלקטת אותן בידיים פתוחות.

חוזרת משיעור עוצמתי שניהלתי
אחרי תהליך עמוק ומרגש 
עפה על עצמי, מלאה בעצמי
טסה על כביש החוף עם מוסיקה בפול ווליום
והכי מרגיש עכשיו נכון, זה להתמסר לך
להתמלא ממקום אחר.

בלילה ארוך ואיטי
דרך עדשת הזמן והגשם ששוטף הכל
או שמא הדמעות
מגיעה הצלילות.
אף שיש בה מן הכאב
היא נעימה יותר ממתיקות האשליה.

ללא ספק, הקיץ כאן מסיבה אחת ויחידה:

סידרתי את ארון החורף שלי.

אבל אל דאגה, בקרוב אני הולכת לשטוף את האוטו

מיד אחריו הגשם ישוב.

בדוק.

אפשר לאהוב אהבות ללא תו תקן
מקסימום
הלב יכאב קצת ... או הרבה : ) 

גוּפִי הָיָה חָכָם מִמֶּנִי
כֹּחַ הַסֵּבֶל שֶלוֹ הָיָה פָּחוֹת מִשֶּׁלִי
הוּא אָמַר דַּי
כְּשֶׁאֲנִי אַמַרְתִּי עוֹד
גוּפִי
גוּפִי הִפְסִּיק
כְּשֶׁאֲנִי עוֹד הִמְשַׁכְתִּי
גוּפִי לא יָכַל
כָּשַל
וַאֲנִי קַמְתִּי וְנֶאֱלַצְתִּי לָלֶכֶת
וְגוּפִי אַחֲרַי

~~
יונה וולך

מסתבר שגם פעם היו מתעלמים באלגנטיות מאחרים

לא צריך סלולרי בשביל זה

איזה מזל שאין משטרת מחשבות
בטח כבר מזמן היו עוצרים אותי וזורקים את המפתח