לפני 9 שנים. 4 בדצמבר 2014 בשעה 8:36
מתנופפת לכל עבר
לא מוצאת מנוחה
אתה כועס ומרוחק
ואני מתמלאת פחדים.
פחדים מוכרים וחדשים
עושים לי חור בבטן.
אני כבר לא מרגישה אותך קרוב
ואני אפילו לא יכולה
לאחוז בך
להשען עליך.
ואז מבינה שזה הכל היה שלי
סערה שהיתה רק בתוכי,
אולי בחנתי את המרחק שיכולתי לקחת ממך
וממני.
אחרי שאני בוכה את נשמתי
אני אוספת את עצמי
ובאה לחיבוק גדול
מבטיחה שלעולם לא אצא
לטיול כזה רחוק בלעדיך.