בפני כל עם ועדה

במסע זה בחיי, בסדרה הזו, הפרקים הולכים אחורה. אני כותב בשקיקה, כותב בקוצר רוח, בנשימות שאינן סדירות
בלב הולם, בכאב, בצעקה, בזעקה, בתפילה, בתחינה, במשאלה, בדמעות צורבות. למי.....?!
למען מישהי אחת ויחידה.
ליקרה לי מכל, לאשה שהתאהבתי בה כל כך. לגברתי !

זה לא יומן מסע, זה לא מכתב אהבה, אלו יהיו מעין תפילות ובקשות מאלוקים, מהיקרה לי מכל.
לכן אני מתכוון לכתוב כל יום ולספור לאחור. להתפלל בפני כל עם ועדה, בפני גברתי. ולכתוב תפילה \ פיוט
תוך כדי תיאור מצבי. בתקוה שאגיע לתפילה שתחדור לליבה הכי עמוק שאפשר.
(מפאת עומס הדברים שצפוי לי טרם הטיול שלי למקסיקו, והטיול עצמו. לא יתאפשר לי לכתוב כל יום
בימים כאלה אכתוב על דף ואפרסם פה בהזדמנות הראשונה).

להבדיל אני רואה לפעמים את עצמי בסיפור תנ"כי. כמו משה שהתחנן להקבר בארץ ובכה במאה מתפילותיו. לו רק היה מבקש עוד פעם אחת היה אלוקים מתרצה.
--



ריק מתוכן, שאוב, ריק מוחלט
מדברים אליי, הקרובים ביותר אליי
אני מהנהן, אבל איני מקשיב
מתי, אגע, אריח את עורה
לא מתנערת מראשי, האחת
היחידה, שנותרה, שנשארה.


מתפלל אליה. בתחנון, בשפתיי הטועמות את הדמעות
מתפלל שהמילים והדמעות, יהיו. רק שלא יתייתמו


לבדי בבית. מתפלל רק לא לשוא
יכול עכשיו, בדממה אבכה, אכאב
לו רק היתה נוגעת בגבי
ואומרת די, אני כאן יקירי
לו רק היתה מחייכת ומחבקת
ולוחשת אותך אני אוהבת


מתפלל אליה. בתחנון, בשפתיי הטועמות את הדמעות
מתפלל שהמילים והדמעות, יהיו. רק שלא יתייתמו

אנא ממך יקרתי, אנא ממך גברתי....
בכיתי שכתבתי את זה גברתי
אנא ממך


--
אני מבקש לכל מי שקורא, אשמח אם תעזרו לי יחד בתגובות שלכם, לעבור את הפרקים \ ימים האלה עד שיבוא היום הכל כך נחשק, היום שיגרום לי סוף סוף להזיל דמעות של אושר, של שמחה, דמעות של תודה.
דמעות של הצלחתי, של התרפקות.
אני פורץ בתחנון ובבכי מר, עכשיו. כדי להגיע ליום ולרגע האמת בו אבכה על צאוורה מאושר ושמחה שאותיות אינן יכולות להמחישה.
אנא עיזרו לי בפרגונים,בתגובות שלכם. לעבור ולספור את הספירה הקשה בחיי.....אנא תגיבו ותתמכו. תודה רבה לכולכם


אוהב אותך נדיה, יותר מכל דבר גברתי !