סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בפני כל עם ועדה

לפני 17 שנים. 11 באוקטובר 2007 בשעה 17:59

מתבוננת בי ומחייכת חיוך כזה.... ואני סקרן כל כך, מה עלה בראשה?!
את זה אדע ממש בדקות הקרובות...
הפעם גברתי מצווה עליי לשכב על המיטה עם רגליים וידיים מפוסקות. אני עושה כדבריה ומביט לתקרה
שמתי לב שבארבע קצוות המיטה מקובעות להן אזיקי עור הקשורים לחבל, אבל עדיין לא ידעתי מה צפוי לי.
כולי כמיהה ושקיקה לתחושה הבאה. היא אוזקת אותי ומהדקת בחוזקה. אני מנוע מלזוז ואפילו מלימטר אחד. עיני מכוסות להן, איני רואה דבר. אני חש אותה עולה על המיטה, שיווי המשקל המשתנה על המיטה ומגע גופה נתן לי להבין שגופה מסתדר מעליי, אבל איך? באיזו צורה? ולשם מה?
הבנתי...ברגע שהניחה את שפתיה התחתונות בזווית ובתנוחה מושלמת עד כדי כך שלא נדרשה לסדר את מיקומה בשנית, גבה מופנה אליי, כך שלא אראה כלום. אוח כל כך מושלם, הניחוח המבושם הרכות, התחושה הזו של הלחות שנשימתי מוסיפה לה.
עדיין לא קישרתי למה היא ביקשה ממני להביא נייר כסף דקות אחדות לפני.
היא מושיטה ידיה לנרות שכבר מילאו את עצמם בשעווה רותחת ואדומה. ממקמת אותם בהישג יד,
תולשת חתיכה מנייר הכסף ועוטפת בו את הזין שלי. מהדקת ולוחצת סביב. בשניות הוא מתחיל לגדול ולהתקשות, עובר בתוך נייר הכסף המהודק ומרגיש את בליטות המתכת המחודדות שורטות אותו.
היא לוקחת את הנר האדום, במקרה היה הוא הגדול שבהם. בדיעבד אומר לכם שאותו הנר אגר כמות די רצינית של שעווה רותחת.
אני מביט למעלה ופי חסום במבושיה של גברתי.
אני יודע ומרגיש רק את חלקו העליון של הזין שלי חשוף ועירום מעטיפת המתכת ...איני רואה דבר אבל מדמיין וחש שהיא אוחזת בנר.
הרגשתי שהיד שלה מתחילה לתפוס זווית. הלב פועם
אוחחחחח, די אי אפשר לכתוב את זה...כאב. לא צפוי, פעימות הלב כאילו שוגרו, נסקו להן לקצב מטורף, הידיים, הרגליים מותחות את החבלים אליהם אני קשור. הרבה יותר מטפטוף קל, אי אפשר היה לצפות את זה, שפיכה מוקדמת, ממש מושג שבהחלט בא לחיוב כאן כגורם הפתעה צורב.
עדיין נושם ונושף לתוך שפתיה התחתונות, מתפאק ממש לא להדק את שיניי.
כשכואב, אז האינסטינקט הראשוני הוא להדק שיניים, דווקא מתוך איפוק. הקושי באקט הזה הוא שהניחה גברתי את החלק העדין והמעודן ביותר שלה, בהתאמה מושלמת לתוך פי. שפתינו מוצלבות, נשימתי מעניקה לחות קלה ואף עונג מורגש ללא ספק, עד שיכולה היא לחוש מה עובר עליי מתחושת שפתיה התחתונות בלבד - הנושקות את שפתיי. שיניי מכוסות, נזהרות להן, שמא יכאיבו לה בשוגג ואפילו במעט.
וכשזה כואב אז אומרים אהה...הברות קוליות שלא ניתן לשמוע מפה חסום. אבל, בהחלט את מיתרי הקול חשה ברטיטה קלה...כך יכלה לאמוד בצורה המיוחדת שלה את תחושת הכאב הנפלאה הזורמת בי בנקודות כה מרוכזות.
שפתיי חתומות ואטומות בשפתיה, רק אפי הצמוד לאחוריה, נושף עליה מעט בכבדות, מטפטפת ושופכת מהטיפות האחרונות שהצטברו להן. מתירה את ידיי ורגליי בזמן שאני מסתדר ומוריד את נייר הכסף מהזין.
היא מספקת לי עוד כמה הצלפות המענגות בכאבן.
מתקרבת אליי ולוחשת לי באוזן שהאקט נעצר כיוון שנתנה לי רק טעימה קלה ממה שצפוי לי בעתיד הקרוב מאוד.
אין לי שמץ של מושג מה היה שם ומה מצפה לי, רק יודע שישנם אלמנטים רבים ומעניינים באקט הזה, כדבריה.

לאחר הפסקה, של לגימת יין קלה...גלגל הכאב בידה, פוקדת עליי להביט למעלה ומעבירה אותו על גרוני בצורה אופקית...שוב "הבט למעלה"...שוב מעבירה אותו מציירת על גרוני בנקודות אדומות קולר אדום.
מחייכת לה חיוך מדהים, חייכתי גם.

האקט הבא היה קשירת העכביש, קשירה האוחזת בכל גופי, שכפוף כולו כדי להקל על כאב המצבטים המתוחים כל כך מכיוון שהביצים מונחות על השרשרת המחברת ביניהם. כולי כפות, היא מתבוננת עליי מרוצה. בעודי כפוף אני מרים את ראשי כמה שניתן ומביט בה...החיוך, תנוחת השכיבה שלה על המיטה עם הסיגריה בין אצבעותיה, שבעת רצון...."יש לך 30 שניות להתיר את עצמך, זוז", איתרתי פתח קטן שהשאירה לי גברתי.
כולי כואב ופטמותיי נמתחות להן וכואבות, עם כל מגבלות התזוזה, הצלחתי לעמוד בדבריה ולהתיר את עצמי, בזמן שהוקצב לי. מתנשף, היא ניגשת מלטפת וסותרת על פניי באהבה ומנשקת.
לפני שהתחלנו לקחת את זה לשלב הבא...
התיישבנו צמודים, שוחחנו על סיגריה, "מיד אפטר קייר", כדבריה. בראשית לא שמתי לב שהיא מתעסקת עם צמר גפן, אלכוהול וסכין מנתחים קטנה, פותחת סכין חדשה, מחטאה באלכוהול את הסכין וזרועי, אומרת לי לפמפם ולשחרר את היד.
נועצת כמובן נעיצה מבוקרת. עוברת לה מעט ובעדינות על העורק, הוציאה את הסכין וישר הצמידה את פיה לפתח, שנפער קלות, שותה ומוצצת לי את הדם בתאווה, במיניות רבה, אירוטי וסקסי כל כך, מפעילה לחץ על האיזור וממשיכה לשתות ממני. מרימה את ראשה אליי ונושקת לי כדי שאטעם גם.
אין לי מילים פשוט מדהימה, כל שפתיה מקושטות בדם עם טיפטוף קל לסנטרה, כאילו משורטטת, מצויירת ממש...לא ראיתי כזה יופי ומבט מדמם וסקסי להחריד כמו שלה. איך היא חושפת את שינייה נוטפות דם, כרוצה בעוד.
המבטים והתשוקה גואה עד שתפסנו אחד בשני בתאוה שהיתה כבר על סף גלישה, התנשקנו עמוק כל כך
אוחזים אחד בשני כמו שכולם מכירים, בצידי הצאוור ובשיער, אחיזה הדדית.
לא אוכל לתאר לכם את התחושה, כיוון שאמעיט בערכה.

אני יוצא מהמקלחת, נקי ורענן, עם תחושת צמרמורת בכל הגוף.
הרגשה נפלאה. תחושה של איזורים מסויימים שעדיין פועמים מכאב, אך נכון ומוכן לעונג הבא


מסדר מעט את השיער, משפריץ מהבושם ,כשלגופי תחתונים שחורים.
אני חש אותה ממתינה לי.
"הנה אני בא גברתי ממש רגע אחד"
נכנס לחדר
"הכל טוב ?!"
"כן גברתי", אני עונה. מביט, מחייך, מאוהב עד כדי צחוק של אושר, ניגש אליה קרוב כל כך ושם ראשי בין רגליה...


המשך יבוא...

לפני 17 שנים. 12 בספטמבר 2007 בשעה 22:15

בום, הצליל הרועם, כה חד, כה חזק, מלא עוצמה ומשמעות עד כדי שניתן לטעום ולהריח...
אחרי זמן כה רב שהשתוקקתי לאחוז בידה שוב, לראות את תווי פניה החודרות, היפות, ומלאות התוכן.
חסכתי ושמרתי באיפוק רב, כל אנרגיה אפשרית, כל רצון כעבד וכמאוהב עד כלות...

לאחר שהחצנו את הגעגועים ההדדיים, את הרגש. כימיה כה נפלאה, התקשורת המדהימה...
אני מוצא עצמי בחדר חשוך. השקט ממלא את החדר באנרגיה המשתלבת בסינרגיה מושלמת עם אור הנרות והריח העדין הממלא את החדר.
אוחזת את ידי לפתע מרימה אותן, מצמידה את בטני לקיר. תוך שניות מספר אני חש כבול כשאני מקפיד להצמיד את כפות רגליי מקבילות לקיר ככל האפשר, כששלשלאות המתכת שומרות על שיווי משקלי.
מביט למעלה לפקודתה, לתקרה וממתין, ממתין...אני יודע שזה יבוא, אבל מתי.
לא ניתן לצפות את דרכיה, את אופן שליטתה. משחרר את עצמי, אבל עדיין... שקט.

ליטוף קל סוקר ובודק את גופי...ופתאום ההרגשה המדהימה מכל. בום! הכאב המפתיע והעז, התפזר לכל שטח הגב.
הצלפה אחרי הצלפה... המיקום המונוטוניות המתבקשת והכואבת. היא מכאיבה, אבל בעצם לוקחת את המילה כאב ומשחקת בה כרצונה, משחקת בגופי ככלי בידי היוצר.. משחררת אותי לחלוטין...

עד כדי שאני חש את הגב והתחת מאדים ושורף ,היא ניגשת ומלטפת ברכות. ממש שהחלתי לחוש את הצריבה המענגת שעל גבי דועכת. הליטוף פוסק... ואני מקבל כזו מכה מחשלמת והפעם מידיה החשופות.
מתמלא בחיוך, בסיפוק ובידיעה שזה רק התחיל...
הספאנקר, השוט, גלגל הכאב, הקיין, הקלאפר ושוט הגמלים, כל אחד בתורו שלו עובר על גופי ומשאיר טעם אישי ומיוחד משלו.
ניגשת ומצמידה את גופה הנערץ לגופי הכבול והאדום.
אעצור לרגע ואנסה לתאר את תחושת המגע, עד כמה שאוכל.
שאתה עירום ובת זוגתך לפתע נצמדת לגופך בצורה הכי אינטימית ואירוטית שיש, אכן זה נפלא וסקסי.
אבל שגופך בוער, אדום, לאחר שהגעת לנקודת רגישות גבוהה כל כך, בעודך קשור, חסר אונים ללא ידיעה מה הולך לפגוש בגופך בשניה הבאה. הנגיעה הראשונה, זו הנקודה הקטנה ביותר בה גופך פוגש את גופה של גבירתך האוהבת. מתקבל כתחושה שכמעט ולא ניתנת לתיאור מילולי, וכל זה בגלל מה שארע קודם לכן, בגלל הכאב העוצמתי כל כך, שהשאיר את כל הנקודות עצבים כל כך מחודדות. כך שאפילו הצמרמורת המעודנת שחשתי התקבלה על גופי כאינספור צמרמורות יחד. תחושה מדהימה כל כך.

מתירה אותי מהאזיקים ומהשלשלאות הכובלים אותי לקיר. מסתובב ברשותה בלבד, תוך כדי שהיא מרימה את ראשי
מלטפת ומחבקת.
לפני שהמשכנו את האקט הבדסמ'י הבא, לקחנו לגימה קלה מהיין, סיגריה, ושוחחנו בקלילות...הרגשת חמימות וביטחון מלאה אותי. הרי כבר טעמו של האקט הראשון הכין אותי לדבר הבא .......

המשך יבוא...

לפני 17 שנים. 21 ביוני 2007 בשעה 5:48

עוד פחות מחודש ...יששש........
לחשב את תנועת הירח ? המסלול ? לחשב שעות ? הנה יקרתי זה ממש מתקרב
הגיע הזמן לכתוב משהו חיובי ומאיר, די מלנכולי.
מעכשיו הבטחנו, נשבענו לחשוב ולאמוד לחיוב.
צד אחד בי מעט מתרגש לראות הכל חדש, צד שני נאנח לחופש
דבר משותף לכל הצדדים יחד.....

כולם כמהים ומשתוקקים להיות איתך בכל אופן ודרך אפשרית
אוחז אצבעות בחוזקה... שתהיי רכה ומבינה בחודש הזה.

במקרים שתהיי זקוקה לי אולי תאמרי...שיהנה כי זה הטיול האחרון שלו, וכי הטיול הבא שלו יהיה עם רצועה על 4.....
מתכוון לתת לך הכל גברתי...לרצות עד בלי די, לסגוד, לשרת, לספק, להעריץ, לציית, להכנע והכל בטוטאליות מוחלטת

רק מבקש ממך בקשה אחת - שנהיה חזקים מכל חודש אחד לפני הסוף.
אני חיובי מאוד, מחייך ומדמיין את שפתייך מחייכות אליי חזרה.
דבר לא ישבור אותנו גברתי
אני ואת תמיד גברתי


היי בטוחה שתמיד את בראשי....ולו רק היית רואה את הרגש שלי בצורה פיזית...היית פוערת עיניים ואומרת...אהה אז ככה זה וואוווווווו............

מאוהב בך גברתי נדיה
עד בלי די....

פנכת שלך !

לפני 17 שנים. 18 ביוני 2007 בשעה 1:53

היום שמעתי את השיר הזה תוך כדי נסיעה הביתה ברכב, יחד עם דוד שלי ואישתו.....לא יכולתי שלא לדמיין, אני במושב האחורי, העדפתי לשים את המשקפיים
את יכולה לתאר לבד מה וכמה תארתי

מקדיש לך את השיר. זה מוות בלעדייך גברתי
----





I step off the train
I'm walking down your street again and past your door
But you don't live there any more
It's years since you've been there
But now you've disappeared somewhere like outer space
You've found some better place
And I miss you - like the deserts miss the rain
And I miss you - like the deserts miss the rain
Could you be dead?
You always were two steps ahead of everyone
We'd walk behind while you would run
I look up at your house
And I can almost hear you shout down to me
Where I always used to be
And I miss you - like the deserts miss the rain
And I miss you - like the deserts miss the rain
Back on the train
I ask why did I come again?
Can I confess I've been hanging around your old address?
The years have proved to offer nothing since you moved
You're long gone
But I can't move on
And I miss you - like the deserts miss the rain
And I miss you - like the deserts miss the rain
And I miss you
I step off the train
I'm walking down your street again and past your door
But you don't live there any more
It's years since you've been there
But now you've disappeared somewhere like outer space
You've found some better place
And I miss you - like the deserts miss the rain
And I miss you - like the deserts miss the rain



----
אוהב אותך, ולא הגוף, לא השכל, לא היצר, לא העין, לא הדמיון חוקשים באחת אחרת, אלא כל אחד מהנ"ל רואים אותך בלבד
לא מסוגל....רק .אותך נשמתי !

אוהב אותך, אהבת אמת, אשבע בפני כל עם ועדה על כך....אל תרפי ממני לרגע
אוהב אותך, פנכת הדבש שלך

לפני 17 שנים. 18 ביוני 2007 בשעה 1:53

לפני 17 שנים. 17 ביוני 2007 בשעה 6:44

במסע זה בחיי, בסדרה הזו, הפרקים הולכים אחורה. אני כותב בשקיקה, כותב בקוצר רוח, בנשימות שאינן סדירות
בלב הולם, בכאב, בצעקה, בזעקה, בתפילה, בתחינה, במשאלה, בדמעות צורבות. למי.....?!
למען מישהי אחת ויחידה.
ליקרה לי מכל, לאשה שהתאהבתי בה כל כך. לגברתי !

זה לא יומן מסע, זה לא מכתב אהבה, אלו יהיו מעין תפילות ובקשות מאלוקים, מהיקרה לי מכל.
לכן אני מתכוון לכתוב כל יום ולספור לאחור. להתפלל בפני כל עם ועדה, בפני גברתי. ולכתוב תפילה \ פיוט
תוך כדי תיאור מצבי. בתקוה שאגיע לתפילה שתחדור לליבה הכי עמוק שאפשר.
(מפאת עומס הדברים שצפוי לי טרם הטיול שלי למקסיקו, והטיול עצמו. לא יתאפשר לי לכתוב כל יום
בימים כאלה אכתוב על דף ואפרסם פה בהזדמנות הראשונה).

להבדיל אני רואה לפעמים את עצמי בסיפור תנ"כי. כמו משה שהתחנן להקבר בארץ ובכה במאה מתפילותיו. לו רק היה מבקש עוד פעם אחת היה אלוקים מתרצה.
--



ריק מתוכן, שאוב, ריק מוחלט
מדברים אליי, הקרובים ביותר אליי
אני מהנהן, אבל איני מקשיב
מתי, אגע, אריח את עורה
לא מתנערת מראשי, האחת
היחידה, שנותרה, שנשארה.


מתפלל אליה. בתחנון, בשפתיי הטועמות את הדמעות
מתפלל שהמילים והדמעות, יהיו. רק שלא יתייתמו


לבדי בבית. מתפלל רק לא לשוא
יכול עכשיו, בדממה אבכה, אכאב
לו רק היתה נוגעת בגבי
ואומרת די, אני כאן יקירי
לו רק היתה מחייכת ומחבקת
ולוחשת אותך אני אוהבת


מתפלל אליה. בתחנון, בשפתיי הטועמות את הדמעות
מתפלל שהמילים והדמעות, יהיו. רק שלא יתייתמו

אנא ממך יקרתי, אנא ממך גברתי....
בכיתי שכתבתי את זה גברתי
אנא ממך


--
אני מבקש לכל מי שקורא, אשמח אם תעזרו לי יחד בתגובות שלכם, לעבור את הפרקים \ ימים האלה עד שיבוא היום הכל כך נחשק, היום שיגרום לי סוף סוף להזיל דמעות של אושר, של שמחה, דמעות של תודה.
דמעות של הצלחתי, של התרפקות.
אני פורץ בתחנון ובבכי מר, עכשיו. כדי להגיע ליום ולרגע האמת בו אבכה על צאוורה מאושר ושמחה שאותיות אינן יכולות להמחישה.
אנא עיזרו לי בפרגונים,בתגובות שלכם. לעבור ולספור את הספירה הקשה בחיי.....אנא תגיבו ותתמכו. תודה רבה לכולכם



אוהב אותך נדיה, יותר מכל דבר גברתי !

לפני 17 שנים. 25 במאי 2007 בשעה 18:03

!? The thirst for her love, Is it like the thirst for water
It’s even more
!? The need for her smile, Is it like the need for bliss
Eyes are sore
!? The thirst for forgiveness, Is it like the thirst of a dried soil
Cracks of regret

And I, I am tied to the ground
In my own puddle of tears
The mess that I’ve caused
Craving for your touch to feel

.....? And if they will ask you, who you loved the most


Don’t you worry my dear, I’m praying for us both
Don’t worry my love, I’m praying for us
...Both


--
Pincat Dvash
Dedicated to my mistress, truly love her.



לפני 17 שנים. 14 במאי 2007 בשעה 21:21

מכירים את ההרגשה שאתם רואים, חשים את זה, אבל זה אף פעם לא יהיה באמת שלכם?!
ההרגשה שאתה לבד בחדר, עומד לישון וזה לא היה היום שלך, בכלל ?!
ההרגשה של עצב נוראי, ושאתה בטוח שאף אחד לא עצוב כמוך, שהרגע בדיוק אתה העצוב והכואב מכולם?!
ההרגשה שאולי אתה בעצם מיוחד.
אולי אתה בעצם כלום.
מכירים שאתם עצובים, ולא יכולים לעשות כלום חוץ מאשר לחפש שיר עצוב ולבכות איתו?!
חלמתם פעם חלום שבכיתם בו, ואז התעוררתם למציאות עצובים כפי לא הייתם מעולם?!
נכון ? מכירים את זה ?
כואב נורא, נכון ?

אני מזיל דמעות ממש הרגע, בדיוק איך שאני כותב את המילה - הזו....................

לפעמים לא מתחשק לכם להיות רוח... ?!, מן פיסה אלוקית, מן מלאך כזה שאף אחד לא רואה, עם כח אדיר
מסתובב ומרחף לך ליד כולם מבלי שיבחינו בך, מתבונן ממש לליבם של אחרים
מחייך ומפזר קסם של אושר על כולם, ופתאום רואה אותם מחייכים. איזה כייף זה...
אולי ככה אלוקים ? וואו...

אני מרגיש מוזר
מרגיש נאור, אדיר
מרגיש ריק
לא מרגיש

אהבתם ממש בעבר ? עד כדי כך שפתאום שמתם לב שכל השירים נכתבו בדיוק עליכם? איזה קטע זה...
מאוהב ותמים כל כך, אם כל המנגינות והשירים האלה נכתבו על איך שאני אוהב אותה, אז איך זה שהשמות שלנו לא מוזכרים שם ?

חושבים שאני מאוהב ? אבל ממש, נכון ?

די!!!!!!, אלך לנגב את הדמעות ולישון........


--
מוקדש לך גברתי
שלך פנכת


לפני 17 שנים. 12 במאי 2007 בשעה 19:10

פנכת הדבש


קודם לכן עמדתי בטוח יותר שם בצד, מתחבא, שקט, משתדל שלא לבלוט .מאזין ביראה לעוצמת ההמון. עם עיניים פעורות, תמימות.

עד שהגיע הרגע בו נזרקתי בניגוד לרצוני למרכז הבמה בדיוק לאמצע, נדחפתי. עירום הייתי לגמרי , מהר גופי מתקפל ומשתופף, בידי הכחושות אני מכסה כמה שיותר מאיברי.
מבויש ביותר ומבוהל, פני משנות צבען וליבי הולם בי בעוצמה של כמה לבבות יחד המפוזרים באזורים שונים בגוף שנתקף בחולשה נוראית. רק הרגע אולי חשתי שכינה מהי וכמה כבד ועצום משקלה.

בפני כל עם ועדה ערום ומבויש.

כך אני חושף עצמי פה את רגשותיי הכמוסים מכל, האינטימיים לי ביותר.
בפני כל עם ועדה היום אני מתוודה על הרגשות, היפים והכואבים כאחד אשר חוויתי בחודשים האחרונים.

בכנות אציין שאני לא חובב כלל את כל הפיכת הסצנה הבדסמית לסצנה אורבנית כל כך, אשר צועקת על הימצאותה בלחש. אולי כי אני שקט יותר מכל זה.



המקום:
כמו שתכננתי הגיע היום בו נחתתי בניו יורק עיר הולדתי
מתרגש, אבוד מעט, בידיעה שאני הולך לראות הכל שוב. לא האמנתי ולא זכרתי הרבה.
די מהר עיני התרגלו לשטח הגאוגרפי סביב. ג'ונגל של בניינים בקיצור.
לאחר שבועיים מצאתי את עצמי בדירת סטודיו קטנה, עדיין מתאמץ להסתגל למקום החדש.

התקווה / ההיכרות:
הייתי די ותיק וירטואלית אפשר לציין, שם בצ’אט. לא מעטים מכירים בחדר הוירטואלי את הכינוי פנכת דבש. חלקם שולחים לי פנכתתתת... מתמשך, זה נעים ללא ספק להרגיש שאני ממלא את החדר באותיות ובתחושה חיובית הדדית.
אבל לכינוי "הנסיכה נדיה" לא יחסתי חשיבות יתרה עד כמה היותה ותיקה ממני שם.
לא אשכח את האחת שלקחה על עצמה ליחצ"ן ולהכיר אותי לכל אחד שם. וכן כך הוצגתי וירטואלית לנסיכתי, שאני זוכר את אותיותיה הראשונות "באמת דבששש"
משם נוצרה כימיה נפלאה, ממש החלפנו מולקולות אם תרצו.
שיחת הטלפון הראשונה גם היא היתה מרגשת, מתאמץ להוציא מגרוני הברות רצופות בעלות הגיון,
לשדר נינוחות, אוח היא כזו מלכה מקסימה, טובה, מלטפת ודואגת
מקווה שאזכה בזה, שלא יחמוק לי מבין האצבעות, פליז. אסור לי הפעם....
חשתי ממנה שאני פוטנציאל לשיוך...

לכזו מקסימה אני רוצה להתמסר ולסגוד, בדיוק לכזו נאצלת שמבינה, מצליפה אך מנחמת ומלטפת (חשתי כך טרם ראיתי אותה. יבינו אותי אלה שראו).
אט אט הכרתי את רוב דרישותיה. פוליגמיה מונוגמיה וכו'... הרגשתי שהקשר עושה את שלו, גלגלי השיניים מסתובבים לאט אך מסתובבים כמו שרציתי, לטובתי, לטובתנו.

הכאב והצער:
על אף היותי סטרייט, ידעתי שרצון גברתי לראות אותי עם גבר.
בוקר אחד אמרתי לה שאיזה בחור התחיל איתי ברכבת התחתית ונתתי לו מספר. בחיים לא עשיתי את זה ולא דמיינתי שאעשה כזה דבר. אז למה נתתי לו ?
להראות ולהוכיח לגברתי שאני מקבל ?! בעיקר להדליק אותה מינית.
כוונה טובה לשמה ותמימה לחלוטין, אולי שובבה מעט אבל בהחלט לא צפיתי את התוצאה.

מצאתי את עצמי אחרי זמן קצר מאוד בוכה דמעות בטלפון, בעוד שאני שומע את קולה כועס ונוזף בי בלשון המעטה.
ניסיתי להסביר לה, אבל הגבירה מסרבת להבין. דבר לא יניא אותי מהרעיון שהיא בעצם נהנתה לשמוע אותי בוכה...
בוכה ומתחנן שלא תוותר עליי, אנא אל תעזבי אותי בבקשה ממך אני מייבב לה בקול רטוב
ממש בכיתי, לא בכי של דמעות זולגות בלבד, אלא בכי של התפרצות ממש, הצטערתי מאוד והתחננתי שתפסיק ושכאבתי די.
התחננתי שתשים קץ להתעללות הזו, זה היה בידיים שלה. שיחקה ברגשותיי כמו בבצק טרי בידיה..... קורעת.
לא מאחל לאף עבד לעבור סערת רגשות כזו (אולי פעם אחת כדי לראות כמה זה מר ולא להכנס לשם יותר).

השנאה:
לקח לי כמה ימים לשכוח מהבכי המר הזה, עדיין שאלתי אותה כמה פעמים למה נתת לי לבכות ככה, למה הרסת אותי ככה במקום לבנות.
אמרתי לה עכשיו תאמרי לי בדיוק מה אסור ומה מותר לי, אני לא רוצה יותר בחיים לחוות את אותה חוויה שוב. לא אטעה, רק תגידי לי מה אסור.
חשבתי שזו היתה מתקפה חד פעמית, לצערי טעיתי בגדול
שבועיים אחרי נתקפה בקריזה כפולה מהקודמת, שוב בועטת בי בשנית, שוב התפרצתי בבכי. מבטיח לכם שניסיתי להתאפק אבל לא יכולתי עוד.
פעם בשבועיים / שלושה שבועות אותה אימת הזעם חוזרת לה בצורות מגוונות וחדשות עם אותו איום ואותן נזיפות קשות.

לא קשה לחשב ולהיווכח שתדירות השיגעון תאם וחזר על עצמו באופן מחזורי כמו ...........המחזור שלה... יפהה...
עוצמתי בהחלט, PMS למי שמכיר וסבל מזה או סבלה מזה. אני דווקא הרגשתי וחוויתי את זה יותר כ (Psycho Mistress Symptoms).
כך חזר המקרה בשיטתיות מסוימת. הייתה מבקשת משהו בלתי ניתן לביצוע או שכמעט בלתי ניתן לביצוע, כנראה בכוונה מבלי ניסיון להבין ולו הקטן ביותר.
אני כולי מלא תחינה אנא תביני אותי, בבקשה כנסי לנעליים שלי לרגע. תני לי זמן לעשות את הפסח אני לבד פה בחו"ל, לעתים קשה לי גם ככה, מבלי לחוש אותך.
מה ביקשתי רק לחגוג פסח כמעט כמו כל יהודי לשבת ולאכול, עם מעט אוירה. גם במקרה זה ברוב אכזריותה הקציבה לי זמן וציווי נוקשה ביותר.
וכך העברתי את הזמן על שולחן ליל הסדר במבט למחוג, נו הייתי כנראה הקורבן פסח.
תודות להבנתה.

הגעתי לבית מדוכדך, מצבי הנפשי ירוד, כולי כואב, מאוכזב, מרכין ראש, לבד ולא עם משפחה, לא עם חברים, לבד!
הייתי צמא לתמיכה שלה לעידוד שלא היה, שלא חיכה לי, מה שהמתין זה גיהינום רגשי, ההיפך הגמור מטוב והבנה.
ואני באמת שהשתדלתי, מבטיח לכם.

אז התחלתי להיווכח שאני חש כלפיה, זה היה רגש. או שתקראו לזה מה שבא לכם, חלק יאמרו אוייש זו לא אהבה חלק יאמרו זו תחילתה
אכן אם היו ניגשים אליי לפני כמה חודשים ואומרים שאני ארגיש למישהי וירטואלית הייתי צוחק להם בפנים.
תאמת לא אכפת לי מה ההגדרה של זה, אהבה או לא. אני יודע שזה עוצמתי וכוחני מאוד, עד כדי להזיק לעצמי. ואין לי נטיות התאבדות לתוהים. אז להגדיר את מה זה ממש מיותר.
אבל כאבתי נורא עד כדי שהשתוקקתי והעדפתי כאב פיזי שיסיט את מחשבותיי מהכאב הרגשי והמנטאלי הנורא הזה.

אהבתי עד כדי שנאה, מודה ! לעיתים בודדות שנאתי אותה, לא רציתי יותר. זנחתי עבודה, לא יצאתי עם חברים, לא היה לי בריא בכלל.
התעלמתי ממנה שבוע כדי לנוח מזה. בעודה צועקת במסנג'ר שאענה. לא יכולתי. אמרתי די אני מסיים את זה.

הביטחון:
אחרי שבכתה בטלפון כמה פעמים וקולה היה מלא תחנון, ביקשה סליחה בדמעות. הבטיחה שיהיה לנו רק טוב. אמרה והודתה על אכזריותה
"איך לא ראיתי אותך, שיט", "ציערתי אותך בייבי שלי" "סלח לי בבקשה לא עוד ככה"
אני ממהר להשביע אותה בכל מיני שבועות והבטחות כל עוד רוחה טובה עליה. כמו ילד קטן שמבקש מדבקה.
רק שלא תפגע בי כך שוב לעולם. לא ביקשתי יותר מידי. שתבטיח לי שאזכה לסגוד לה תמיד ובטוטאליות, שתרשה לי.
שלא תעזוב אותי, שתלטף כמו פעם ושלא תשחרר אותי לעולם. רוצה להעריץ את הצד היפה שבה, בשקיקה מוחלטת.
התנחמתי ממילותיה כמובן (איך אפשר שלא), כאלה מילות קסם יש לה, קול נעים וחודר ממש משכנע, מרגיע. חכמה שכמוה, מלכה של ממש

הגעגוע:
לא ארחיב בתיאור על געגוע אבל התחושה הזו גרמה לי לעשות מה שלא עשיתי בשביל מישהי בחיים. בלי לומר לאף אחד
באמצע העולם באמצע עבודה, כסף שהייתי אמור לחסוך לטיול קצת, לימודים או לסתם שטויות. קיבינימט הכל.
אני הייתי חייב, קניתי כרטיס הלוך חזור לשבועיים
יכול לומר לכם שאלו השבועיים הכי קצרים שחוויתי בחיי, אבל הייתי חייב לשנינו את זה. אוחח כמה חיבוקים. נרגעתי כאילו הייתי נרקומן בקריז שסוף סוף קיבל את מה שרצה כל כך....
בילינו המון יחד, וסוף סוף כל גופי סגד לה, בשונה מרבים אשר נכנעו יותר למיניות שלה. לא אוכל להגיד שאני נכנעתי ונכבשתי מאהבה טוטאלית בלבד ושהמיניות שלה לא השפיעה עליי כלל, כי אשקר. אי אפשר שלא להבחין ביופי הנאצל הזה. הקימורים ותווי הפנים היפייפיות האלה
קשה לגשת ליופי כזה. יופי מרתיע אני מבין את כל מי שפחד ממנה.... כן כן גם אני
הכל קרה בדיוק כמו שרציתי בדיוק, כמו שתארתי. מפאת כייף והאושר שעברו עליי בשבועיים אלו לא ארחיב בתיאור כי רק אהרוס...
הדרך חזרה היתה קשה יותר מהפעם הראשונה, שוב הייתי מעט בהלם אחרי שיצאתי משדה התעופה, אבל הפעם הלם אחר. היא לא נוכחת ליידי
למה חזרתי?......יש לי אירוע משפחתי פה, ועוד כמה דברים שאצטרך לסיים ואני עף חזרה גם אם ימנו אותי פה לוייס פרזידנט, אני עף ישר אליה, דחוף.

הקנאה:
גברתי הכירה מישהו, עקב היותה פוליגמית שזה גם סיוט בפני עצמו אשר אצטרך להתרגל אליו....נאמרו עליו תיאורים ושבחים.
בזמן שאני כאן לבד, היא מחובקת...מדמיינים את זה קורה לכם ?! זה נורא....היא יותר ממחובקת איתו ובטוח לא חושבת עליי.
עוברות בי מחשבות נוראיות לעיתים.
קנאה נוראית זו לא מילה, ברגע שאני רחוק ממנה פיזית מרחק עצום כל כך , אז מה שנותר לי זו קירבה רגשית שאת זה קשה לקבל שמילותיה הראשונות בשיחה איתי הן עליו.
אבל היא מרגיעה אותי ב"טיפשון שלי זה רק אתה, אוהבת אותך רק".
מתרגל אליו אט אט, אשמח להכירו בעיקר כדי לרצות אותה.
אבל אני יודע שאני והיא אוהבים, החלטתי מה אני רוצה....החלטה קשה ללא ספק, מדמיין אותנו יחד לטווח ארוך, מאוד אם אפשר!
היא נתנה לי כל כך הרבה מרגשותיה, מזמנה. אומרת לי שהיא אוהבת אותי מאוד, שזה אני והיא.
אבל לעיתים לא די לי להיאחז בזה כהוכחה לאהבה שלה.

היא מדהימה שכזו, אשה מיוחדת ...מעטים מכירים את נדיה באמת, את האישיות שמאחורי המלכה המיוחדת והמדהימה
היא טובה אליי עכשיו...דואגת, מלטפת, מעריכה.
אומר לכם משהו שאתם יודעים כנראה, אהבה באה לידי ביטוי (מוכחת) במעשים ולא במילים.
אהבה יכולה להיות סבל נוראי או תענוג ואושר מטורף כמובן

אז אומר לכם שאני מרגיש ביטחון מוחלט ? לעיתים אני מפחד, קשה לי לדמיין תמונה מושלמת בלעדיה
עדיין אני עושה כמיטב יכולתי לציית ללא תנאי...אבל אני חש לפעמים שהיא יכולה לוותר עליי במאמר שפתיה
מה אעשה אם זה לא יסתדר ?! אוח מה שיקרה לי...
שמישהו יאמר לה שאני אוהב אותה, כמה שאני אוהב אותה, בבקשה תאמרו לה
שתאהב אותי, שתבין, שתחבק, שתנחם ותלטף.
האם אני אזכה להיום הזה שבו אדע ללא עוררין שאותי היא אוהבת באמת?? מתפלל ליום שכזה כל כך.

אוהב אותה כל כך, אסבול למענה, אבכה במקומה, אלטף ואחבק אותה בדמעות של אושר.
אוותר על כל סשן, על כל ריגוש עבור חיבוק אחד אמיתי ואוהב ממנה. באמת!

--

מאחל לכם שתמצאו את מה שיעשה לכם רק טוב, את הקשר הבדסמי הנכון לכם. שיגרום לכם לצמרמורות ריגושים וחיוך
שיהיה מלא בהערכה, באהבה הדדית, ובהסתכלות מעבר....

בהחלט חשתי מן כואב כזה בגרון בזמן שכתבתי
מקווה שהצלחתי להעביר את המסר והרגשות
והכי מקווה שנהניתם לקרוא.... תודה.
נדיה שלי גברתי אוהב אותך מאוד.
פנכת שלך




"Man, the living creature, the creating individual, is always more important than any style or system"




Bjork - Venus As A Boy
Air - Ce Matin La
Tin Tin Out feat. Shelly Nelson - Here's Where The Story End

פנכת דבש