בפני כל עם ועדה

פנכת הדבש


קודם לכן עמדתי בטוח יותר שם בצד, מתחבא, שקט, משתדל שלא לבלוט .מאזין ביראה לעוצמת ההמון. עם עיניים פעורות, תמימות.

עד שהגיע הרגע בו נזרקתי בניגוד לרצוני למרכז הבמה בדיוק לאמצע, נדחפתי. עירום הייתי לגמרי , מהר גופי מתקפל ומשתופף, בידי הכחושות אני מכסה כמה שיותר מאיברי.
מבויש ביותר ומבוהל, פני משנות צבען וליבי הולם בי בעוצמה של כמה לבבות יחד המפוזרים באזורים שונים בגוף שנתקף בחולשה נוראית. רק הרגע אולי חשתי שכינה מהי וכמה כבד ועצום משקלה.

בפני כל עם ועדה ערום ומבויש.

כך אני חושף עצמי פה את רגשותיי הכמוסים מכל, האינטימיים לי ביותר.
בפני כל עם ועדה היום אני מתוודה על הרגשות, היפים והכואבים כאחד אשר חוויתי בחודשים האחרונים.

בכנות אציין שאני לא חובב כלל את כל הפיכת הסצנה הבדסמית לסצנה אורבנית כל כך, אשר צועקת על הימצאותה בלחש. אולי כי אני שקט יותר מכל זה.



המקום:
כמו שתכננתי הגיע היום בו נחתתי בניו יורק עיר הולדתי
מתרגש, אבוד מעט, בידיעה שאני הולך לראות הכל שוב. לא האמנתי ולא זכרתי הרבה.
די מהר עיני התרגלו לשטח הגאוגרפי סביב. ג'ונגל של בניינים בקיצור.
לאחר שבועיים מצאתי את עצמי בדירת סטודיו קטנה, עדיין מתאמץ להסתגל למקום החדש.

התקווה / ההיכרות:
הייתי די ותיק וירטואלית אפשר לציין, שם בצ’אט. לא מעטים מכירים בחדר הוירטואלי את הכינוי פנכת דבש. חלקם שולחים לי פנכתתתת... מתמשך, זה נעים ללא ספק להרגיש שאני ממלא את החדר באותיות ובתחושה חיובית הדדית.
אבל לכינוי "הנסיכה נדיה" לא יחסתי חשיבות יתרה עד כמה היותה ותיקה ממני שם.
לא אשכח את האחת שלקחה על עצמה ליחצ"ן ולהכיר אותי לכל אחד שם. וכן כך הוצגתי וירטואלית לנסיכתי, שאני זוכר את אותיותיה הראשונות "באמת דבששש"
משם נוצרה כימיה נפלאה, ממש החלפנו מולקולות אם תרצו.
שיחת הטלפון הראשונה גם היא היתה מרגשת, מתאמץ להוציא מגרוני הברות רצופות בעלות הגיון,
לשדר נינוחות, אוח היא כזו מלכה מקסימה, טובה, מלטפת ודואגת
מקווה שאזכה בזה, שלא יחמוק לי מבין האצבעות, פליז. אסור לי הפעם....
חשתי ממנה שאני פוטנציאל לשיוך...

לכזו מקסימה אני רוצה להתמסר ולסגוד, בדיוק לכזו נאצלת שמבינה, מצליפה אך מנחמת ומלטפת (חשתי כך טרם ראיתי אותה. יבינו אותי אלה שראו).
אט אט הכרתי את רוב דרישותיה. פוליגמיה מונוגמיה וכו'... הרגשתי שהקשר עושה את שלו, גלגלי השיניים מסתובבים לאט אך מסתובבים כמו שרציתי, לטובתי, לטובתנו.

הכאב והצער:
על אף היותי סטרייט, ידעתי שרצון גברתי לראות אותי עם גבר.
בוקר אחד אמרתי לה שאיזה בחור התחיל איתי ברכבת התחתית ונתתי לו מספר. בחיים לא עשיתי את זה ולא דמיינתי שאעשה כזה דבר. אז למה נתתי לו ?
להראות ולהוכיח לגברתי שאני מקבל ?! בעיקר להדליק אותה מינית.
כוונה טובה לשמה ותמימה לחלוטין, אולי שובבה מעט אבל בהחלט לא צפיתי את התוצאה.

מצאתי את עצמי אחרי זמן קצר מאוד בוכה דמעות בטלפון, בעוד שאני שומע את קולה כועס ונוזף בי בלשון המעטה.
ניסיתי להסביר לה, אבל הגבירה מסרבת להבין. דבר לא יניא אותי מהרעיון שהיא בעצם נהנתה לשמוע אותי בוכה...
בוכה ומתחנן שלא תוותר עליי, אנא אל תעזבי אותי בבקשה ממך אני מייבב לה בקול רטוב
ממש בכיתי, לא בכי של דמעות זולגות בלבד, אלא בכי של התפרצות ממש, הצטערתי מאוד והתחננתי שתפסיק ושכאבתי די.
התחננתי שתשים קץ להתעללות הזו, זה היה בידיים שלה. שיחקה ברגשותיי כמו בבצק טרי בידיה..... קורעת.
לא מאחל לאף עבד לעבור סערת רגשות כזו (אולי פעם אחת כדי לראות כמה זה מר ולא להכנס לשם יותר).

השנאה:
לקח לי כמה ימים לשכוח מהבכי המר הזה, עדיין שאלתי אותה כמה פעמים למה נתת לי לבכות ככה, למה הרסת אותי ככה במקום לבנות.
אמרתי לה עכשיו תאמרי לי בדיוק מה אסור ומה מותר לי, אני לא רוצה יותר בחיים לחוות את אותה חוויה שוב. לא אטעה, רק תגידי לי מה אסור.
חשבתי שזו היתה מתקפה חד פעמית, לצערי טעיתי בגדול
שבועיים אחרי נתקפה בקריזה כפולה מהקודמת, שוב בועטת בי בשנית, שוב התפרצתי בבכי. מבטיח לכם שניסיתי להתאפק אבל לא יכולתי עוד.
פעם בשבועיים / שלושה שבועות אותה אימת הזעם חוזרת לה בצורות מגוונות וחדשות עם אותו איום ואותן נזיפות קשות.

לא קשה לחשב ולהיווכח שתדירות השיגעון תאם וחזר על עצמו באופן מחזורי כמו ...........המחזור שלה... יפהה...
עוצמתי בהחלט, PMS למי שמכיר וסבל מזה או סבלה מזה. אני דווקא הרגשתי וחוויתי את זה יותר כ (Psycho Mistress Symptoms).
כך חזר המקרה בשיטתיות מסוימת. הייתה מבקשת משהו בלתי ניתן לביצוע או שכמעט בלתי ניתן לביצוע, כנראה בכוונה מבלי ניסיון להבין ולו הקטן ביותר.
אני כולי מלא תחינה אנא תביני אותי, בבקשה כנסי לנעליים שלי לרגע. תני לי זמן לעשות את הפסח אני לבד פה בחו"ל, לעתים קשה לי גם ככה, מבלי לחוש אותך.
מה ביקשתי רק לחגוג פסח כמעט כמו כל יהודי לשבת ולאכול, עם מעט אוירה. גם במקרה זה ברוב אכזריותה הקציבה לי זמן וציווי נוקשה ביותר.
וכך העברתי את הזמן על שולחן ליל הסדר במבט למחוג, נו הייתי כנראה הקורבן פסח.
תודות להבנתה.

הגעתי לבית מדוכדך, מצבי הנפשי ירוד, כולי כואב, מאוכזב, מרכין ראש, לבד ולא עם משפחה, לא עם חברים, לבד!
הייתי צמא לתמיכה שלה לעידוד שלא היה, שלא חיכה לי, מה שהמתין זה גיהינום רגשי, ההיפך הגמור מטוב והבנה.
ואני באמת שהשתדלתי, מבטיח לכם.

אז התחלתי להיווכח שאני חש כלפיה, זה היה רגש. או שתקראו לזה מה שבא לכם, חלק יאמרו אוייש זו לא אהבה חלק יאמרו זו תחילתה
אכן אם היו ניגשים אליי לפני כמה חודשים ואומרים שאני ארגיש למישהי וירטואלית הייתי צוחק להם בפנים.
תאמת לא אכפת לי מה ההגדרה של זה, אהבה או לא. אני יודע שזה עוצמתי וכוחני מאוד, עד כדי להזיק לעצמי. ואין לי נטיות התאבדות לתוהים. אז להגדיר את מה זה ממש מיותר.
אבל כאבתי נורא עד כדי שהשתוקקתי והעדפתי כאב פיזי שיסיט את מחשבותיי מהכאב הרגשי והמנטאלי הנורא הזה.

אהבתי עד כדי שנאה, מודה ! לעיתים בודדות שנאתי אותה, לא רציתי יותר. זנחתי עבודה, לא יצאתי עם חברים, לא היה לי בריא בכלל.
התעלמתי ממנה שבוע כדי לנוח מזה. בעודה צועקת במסנג'ר שאענה. לא יכולתי. אמרתי די אני מסיים את זה.

הביטחון:
אחרי שבכתה בטלפון כמה פעמים וקולה היה מלא תחנון, ביקשה סליחה בדמעות. הבטיחה שיהיה לנו רק טוב. אמרה והודתה על אכזריותה
"איך לא ראיתי אותך, שיט", "ציערתי אותך בייבי שלי" "סלח לי בבקשה לא עוד ככה"
אני ממהר להשביע אותה בכל מיני שבועות והבטחות כל עוד רוחה טובה עליה. כמו ילד קטן שמבקש מדבקה.
רק שלא תפגע בי כך שוב לעולם. לא ביקשתי יותר מידי. שתבטיח לי שאזכה לסגוד לה תמיד ובטוטאליות, שתרשה לי.
שלא תעזוב אותי, שתלטף כמו פעם ושלא תשחרר אותי לעולם. רוצה להעריץ את הצד היפה שבה, בשקיקה מוחלטת.
התנחמתי ממילותיה כמובן (איך אפשר שלא), כאלה מילות קסם יש לה, קול נעים וחודר ממש משכנע, מרגיע. חכמה שכמוה, מלכה של ממש

הגעגוע:
לא ארחיב בתיאור על געגוע אבל התחושה הזו גרמה לי לעשות מה שלא עשיתי בשביל מישהי בחיים. בלי לומר לאף אחד
באמצע העולם באמצע עבודה, כסף שהייתי אמור לחסוך לטיול קצת, לימודים או לסתם שטויות. קיבינימט הכל.
אני הייתי חייב, קניתי כרטיס הלוך חזור לשבועיים
יכול לומר לכם שאלו השבועיים הכי קצרים שחוויתי בחיי, אבל הייתי חייב לשנינו את זה. אוחח כמה חיבוקים. נרגעתי כאילו הייתי נרקומן בקריז שסוף סוף קיבל את מה שרצה כל כך....
בילינו המון יחד, וסוף סוף כל גופי סגד לה, בשונה מרבים אשר נכנעו יותר למיניות שלה. לא אוכל להגיד שאני נכנעתי ונכבשתי מאהבה טוטאלית בלבד ושהמיניות שלה לא השפיעה עליי כלל, כי אשקר. אי אפשר שלא להבחין ביופי הנאצל הזה. הקימורים ותווי הפנים היפייפיות האלה
קשה לגשת ליופי כזה. יופי מרתיע אני מבין את כל מי שפחד ממנה.... כן כן גם אני
הכל קרה בדיוק כמו שרציתי בדיוק, כמו שתארתי. מפאת כייף והאושר שעברו עליי בשבועיים אלו לא ארחיב בתיאור כי רק אהרוס...
הדרך חזרה היתה קשה יותר מהפעם הראשונה, שוב הייתי מעט בהלם אחרי שיצאתי משדה התעופה, אבל הפעם הלם אחר. היא לא נוכחת ליידי
למה חזרתי?......יש לי אירוע משפחתי פה, ועוד כמה דברים שאצטרך לסיים ואני עף חזרה גם אם ימנו אותי פה לוייס פרזידנט, אני עף ישר אליה, דחוף.

הקנאה:
גברתי הכירה מישהו, עקב היותה פוליגמית שזה גם סיוט בפני עצמו אשר אצטרך להתרגל אליו....נאמרו עליו תיאורים ושבחים.
בזמן שאני כאן לבד, היא מחובקת...מדמיינים את זה קורה לכם ?! זה נורא....היא יותר ממחובקת איתו ובטוח לא חושבת עליי.
עוברות בי מחשבות נוראיות לעיתים.
קנאה נוראית זו לא מילה, ברגע שאני רחוק ממנה פיזית מרחק עצום כל כך , אז מה שנותר לי זו קירבה רגשית שאת זה קשה לקבל שמילותיה הראשונות בשיחה איתי הן עליו.
אבל היא מרגיעה אותי ב"טיפשון שלי זה רק אתה, אוהבת אותך רק".
מתרגל אליו אט אט, אשמח להכירו בעיקר כדי לרצות אותה.
אבל אני יודע שאני והיא אוהבים, החלטתי מה אני רוצה....החלטה קשה ללא ספק, מדמיין אותנו יחד לטווח ארוך, מאוד אם אפשר!
היא נתנה לי כל כך הרבה מרגשותיה, מזמנה. אומרת לי שהיא אוהבת אותי מאוד, שזה אני והיא.
אבל לעיתים לא די לי להיאחז בזה כהוכחה לאהבה שלה.

היא מדהימה שכזו, אשה מיוחדת ...מעטים מכירים את נדיה באמת, את האישיות שמאחורי המלכה המיוחדת והמדהימה
היא טובה אליי עכשיו...דואגת, מלטפת, מעריכה.
אומר לכם משהו שאתם יודעים כנראה, אהבה באה לידי ביטוי (מוכחת) במעשים ולא במילים.
אהבה יכולה להיות סבל נוראי או תענוג ואושר מטורף כמובן

אז אומר לכם שאני מרגיש ביטחון מוחלט ? לעיתים אני מפחד, קשה לי לדמיין תמונה מושלמת בלעדיה
עדיין אני עושה כמיטב יכולתי לציית ללא תנאי...אבל אני חש לפעמים שהיא יכולה לוותר עליי במאמר שפתיה
מה אעשה אם זה לא יסתדר ?! אוח מה שיקרה לי...
שמישהו יאמר לה שאני אוהב אותה, כמה שאני אוהב אותה, בבקשה תאמרו לה
שתאהב אותי, שתבין, שתחבק, שתנחם ותלטף.
האם אני אזכה להיום הזה שבו אדע ללא עוררין שאותי היא אוהבת באמת?? מתפלל ליום שכזה כל כך.

אוהב אותה כל כך, אסבול למענה, אבכה במקומה, אלטף ואחבק אותה בדמעות של אושר.
אוותר על כל סשן, על כל ריגוש עבור חיבוק אחד אמיתי ואוהב ממנה. באמת!

--

מאחל לכם שתמצאו את מה שיעשה לכם רק טוב, את הקשר הבדסמי הנכון לכם. שיגרום לכם לצמרמורות ריגושים וחיוך
שיהיה מלא בהערכה, באהבה הדדית, ובהסתכלות מעבר....

בהחלט חשתי מן כואב כזה בגרון בזמן שכתבתי
מקווה שהצלחתי להעביר את המסר והרגשות
והכי מקווה שנהניתם לקרוא.... תודה.
נדיה שלי גברתי אוהב אותך מאוד.
פנכת שלך




"Man, the living creature, the creating individual, is always more important than any style or system"




Bjork - Venus As A Boy
Air - Ce Matin La
Tin Tin Out feat. Shelly Nelson - Here's Where The Story End

פנכת דבש