לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

תשוקות

נשים... אי אפשר איתן, אי אפשר בלעדיהן!

כותבת מעצמי לעצמי, אתם לא חייבים לקרא.
לפני 16 שנים. 12 בפברואר 2008 בשעה 14:00

האחיינית הפשושה יצאה מכלל סכנה!
אני נושמת לרווחה.
הוציאו אותה מטיפול נמרץ והועברה למחלקה.
זיהו את החיידק וחיסלו אותו ומתגברים על הזיהום באמצעות מתן מנות מוגברות של אנטיביוטיקה.
היא עברה את "מבחן הצבע" (אם מישהו יודע מה זה, אשמח לפרטים באופן פרטי).
אבל... עדיין הדרך ארוכה להחלמה מלאה ומקווה שהיא לא תצטרך לעבור ניתוח נוסף.
לדברי הרופאים יש לפחות עוד שבוע-שבועיים לשחרור, מה שאומר נסיעות רבות על כביש ימת"א ולילות ללא שינה כמעט.

תודה לכל המעודדים בתגובות ובאופן פרטי
זה בהחלט מרומם את הרוח.

לפני 16 שנים. 12 בפברואר 2008 בשעה 6:44

בין הצינורות, המחטים, צפצופי המוניטור החדגוניים, הבקבוק והבכי של הקטנה...
הספקתי לישון 3 שעות הלילה.
הצוות מדהים, האחיות מקסימות, מתנהלות בנעימות עד כמה שניתן להתנהל בנעימות במקום הזה.
אחרי נמנום קצר נכנסתי לחדר ב 5:30 בבוקר ומצאתי את האחות יושבת בעייפות ליד התינוקת, מנפנפת לי ביד ואומרת "את יכולה לחזור לישון, כבר האכלתי אותה"... וזה מחמם את הלב, זה לא חלק מהתפקיד ובכל זאת... מלאכים בירוק עובדים שם. מרגיעות, עוזרות כפי יכלתן.

הפצפונת תצטרך להשאר שם לפחות עוד שבוע, אבל אני מקווה שבמהלך היום יוציאו אותה מטיפול נמרץ ויעבירו אותה למחלקה, להחלמה ולהתאוששות.

הלוואי.

לפני 16 שנים. 11 בפברואר 2008 בשעה 18:34

שוב בבית חולים.
היא בקושי בת חודש וכבר עברה היום ניתוח-ראש שני.
הניתוח הקודם (הידרוציטולוס או משהו כזה) לא ממש הצליח, יותר נכון - הניתוח הצליח אבל הצינורית שהכניסו לראש כנראה לא נקלטה טוב, הגוף הקטן דוחה אותה והתפתח שם זיהום.
עכשיו גילו שיש גם חיידק במוח.
היא מאושפזת בטיפול נמרץ ותהיה בבי"ח לפחות שבוע.

והלב שלי נקרע.
גם על התינוקת הקטנה וגם על אחותי, שצריכה להתרוצץ בין בית החולים לבין הילדים והתינוקת התאומה שנשארו בבית..וממש קשה לה.

חזרה למתכונת חרום...
😒

והנה הפצפונת אחרי הניתוח הקודם, כשהיתה בת שבועיים..




מלאכית קטנה

לפני 16 שנים. 11 בפברואר 2008 בשעה 7:04

שאלה: מה יותר גרוע מחזיר שוביניסט?
תשובה: אישה שלא עושה מה שמצווים עליה.


============
אותי זה לא הצחיק!

לפני 16 שנים. 10 בפברואר 2008 בשעה 8:58

שני גברים, לבן וכושי, נקלעים
לאי בודד. לאחר מספר שבועות
הם נעשים חרמנים ומחליטים
לשכב אחד עם השני.
הלבן עולה על הכושי מאחור והכושי,
כדי לשמח את חברו, מתנועע בחושניות.
לאחר שהלבן גומר נכנס בו הכושי מאחור.
האיש הלבן נשאר יציב ולא מתנועע.
אומר לו הכושי: "כשאתה נכנסת בי
זזתי כדי לענג אותך". אומר הלבן:
"אין בעייה. פשוט תצא קצת כדי שאני
אוכל להזיז את הראש..."

לפני 16 שנים. 9 בפברואר 2008 בשעה 20:52

כלבה... חרדית... בלונדינית...



ותנסו לקרא בין המילים.

לפני 16 שנים. 8 בפברואר 2008 בשעה 12:47

שבת שלום!


לפני 16 שנים. 6 בפברואר 2008 בשעה 19:12

סשן מחטים!!!
אני. עברתי. אתמול. סשן. מחטים.!
אני יודעת שקוראי הקבועים מרימים גבה, מחייכים לעצמם ואומרים "היא?!"
אז כן, אני.

במסגרת טיפולים ברפואה אלטרנטיבית אני עושה גם טיפול טווינא ודיקור משולב.
אני שוכבת על מיטת הטיפולים והמטפל, שכבר בטיפול הקודם חשדתי באהדתו לבדסמ, הכריז בקול חגיגי ש"היום אנחנו עושים דיקור".
עוד לפני שהספקתי לשאול מה ולמה כבר הרגשתי את הדקירה הראשונה בבוהן רגל ימין.
אאוצ'! אני אומרת לו, זה כואב!
והוא, מחייך לעצמו, אומר לי "אני יודע, את צריכה לשכב בשקט ולהרגע"
מה להרגע, אני עונה, אתה דוקר אותי.. אייי! דקירה נוספת ברגל שמאל...
לא עברו יותר מכמה דקות והרגשתי כמו משופדת למיטה, מחטים בכפות הרגליים והידיים, מחטים באזור המרפקים והזרועות.
"תנשמי עמוק, הוא אומר, תנשמי את הכאב" (מאיפה לעזאזל הוא יודע את המשפט הזה?).
כשהוא הגיע עם המחט ורצה לדקור ב"עין השלישית" - הנקודה ההיא שבין העיניים בדיוק מעל האף, הנקודה שלדבריו פותחת את הערוצים של הנשימה בלה-בלה-בלה... אמרתי עד כאן!
לא!
כאן אתה לא דוקר אותי, הגזמת!
לא כואב לי כלום, לא מוכנה!
שכנענתי אותו והוא נכנע, אף אחד לא ידקור אותי בפנים גם אם קוראים למקום עין שלישית, רביעית או לא יודעת מה.
אני מנסה להרגע, באמת. חושבת על הסאביות שעוברות סשנים של מחטים, חושבת על הכאב שלהן, על יכולת הסיבולת, חושבת על אחרות ומנסה להעביר תמונות של כאב מול העיניים.
קשה לי.
אני אומרת לו שבפעם הבאה אין יותר דיקור! אבל הוא, סדיסט, כבר אמרתי? מחייך ואומר "את איחרת, מגיע לך עונש! בפעם הבאה שתאחרי אדקור אותך במקומות כואבים יותר"! ולחשוב שהוא עובד בקופת חולים, לאן הגענו?
בהמשך הטיפול נרגעתי תוך כדי טווינא ומסאג' בפנים, איכשהו עברתי את זה.

אבל בסוף, שניה לפני שיצאתי מהחדר הוא הפתיע אותי בשאלה...
תגידי.. היית במסיבה בחיפה?


אהההההההה??????
~המומה ומחייכת~

לפני 16 שנים. 4 בפברואר 2008 בשעה 19:52

כן..
אני יודעת שאני בד"כ חזקה וקשוחה.
ואני לא אוהבת להשען על אף אחד.
לא מרשה לעצמי לסמוך על א*נשים.
תמיד עושה דברים לבד
וטוב לי עם הלבד הזה.

והיום?
היום אני מרגישה כזו חלשלושה...
מתפרקת לגמרי מרוב שיעולים וצינון
והברונכיט הזו הורסת לי את הפאסון שבניתי.
אני מרגישה כמו חזיר יבלות זקן
שהולך למות.
אני גוססת...

היום אני מרגישה מפורקת לגמרי
וכל מה שאני רוצה הוא שיעטפו אותי
ויחבקו אותי חזק חזק.

ודווקא היום אין מי שיעשה את זה, כי החוקי לא פה.


===========
וזו היתה הצצה נדירה לחיי...

לפני 16 שנים. 3 בפברואר 2008 בשעה 16:47

אני אוהבת אותן אוראליות

אני אוהבת אותן אנאליות...


אז מה היא החליטה להגיע אלי פתאום ויראלית???

גם כן הברונכיט הזאת!!!