תשוקות

איזו הרגשה משחררת זה להתפטר.

להרגיש שיש לך את הכח להגיד די. להחליט ברגע ולבצע.

נכון שאמנם זו רק העבודה הזמנית והלוואי ויכלתי להתפטר גם מזו הקבועה...אבל.

ומחר, מתחילה משהו חדש, נוסף.

לא יכולה לפספס חלון של הזדמנויות....

"משהו חדש ייכנס לחייך ויעורר בך התרגשות וענין, חשוב לזרום עם זה ולנסות למצא דרך חדשה בחיים. התלהבות יתר עשויה להשפיע על שיקול הדעת שלך"

אז אני לא מבינה, נניח שבאמת יש משהו/י כזה, שעושה לי נעים וטוב ומעורר/ת בי התרגשות וענין, אני אמורה לזרום עם זה או לא?



בינתיים מגרגרת בשקט.

בא לי לשים הבוקר עניבה שחורה

סתם כך.

בלי תכנון לישיבה חשובה או פגישת עסקים רשמית.


עניבה שחורה

כי בא לי.



אז שמתי.

נידודי שינה.


אחרי שיחה ארוכה ומשחררת יכולה לחזור לישון בשקט.

גררררררר..

:-)

החלטתי!

לא אתן לאף אחד לעצבן אותי יותר (היום)
לא אתן לאף אחד לנג'ז לי יותר (היום)
אף אחד לא יוציא אותי יותר מהכילים (היום)

הלכתי לישון...

<עד שיגיע המחזור הבן זונה>

כואב לי.
כואב לי הלב על חברה טובה שלי.
חרדית, אם לכמה ילדים שמתגוררת באחד מהישובים החרדיים במרכז.
לפני כשנתיים היא הבינה שהיא לסבית, שקשה לה להמשיך לשכב עם בעלה, שקשה לה להמשיך להיות איתו והחיים במחיצתו הפכו לבלתי נסבלים ושהיא רוצה לאהוב, אישה.

את כל האומץ שבעולם היא אספה ושיתפה את בני משפחתה הקרובים שלמרות הפלא, תמכו ברגשותיה ובתחושותיה, ולמרות הסטיגמה על הגירושין בעולם החרדי ולמרות הפחד והחשש מהשם שיצא למשפחה כשתתגלה "לסביותה" - הן תמכו בה ללא עוררין ואף נתנו את ברכתם לגירושיה.

היא הכירה אישה נפלאה אחרת, נשואה גם היא שבשלב מסוים התגרשה. ועכשיו הן רוצות לעבור לגור יחד.

היא פתחה בהליכי גירושין והבעל, אברך היושב ולומד כל היום, זועק שומו שמיים...

כבר מעל לשנה גם כך הוא לא מקיים יחסים עם אשתו, הם ישנים בחדרים שונים בבית, ועכשיו הוא החליט להפעיל עליה לחצים.
מה לחצים? תותחים וארטילריה, מלחמה!
הוא גייס חברים, שכנים ורבנים.
פרצו לה למחשב, חיטטו לה במיילים, פגעו לה בפרטיות.
הם עוקבים אחריה, מצוטטים לשיחות הטלפון שלה ומאיימים שיקחו לה את הילדים, שהילדים ייחשפו לכך שאמם סוטה. שיעיפו אותם בגללה מבתי הספר שבו הם לומדים. שיחשפו את כל מי שבקשר איתה.

והיא...
ממררת כל היום בבכי, הודיעה לכל החברות שהיא נאלצת לנתק מגע כדי שלא תפגענה, מסתגרת בביתה ולא נותר לה לעשות מאום.
היא לא מוכנה לוותר על הילדים.

וליבי, ליבי יוצא אליה.

אני יודעת שאת לא קוראת כאן, את אפילו אולי לא מודעת למקום הזה, אבל י' יקירתי, אני מחבקת אותך מרחוק ושולחת לך המון אנרגיות טובות.
ואת כל אהבתי.

שבוע טוב.

כואב לי העורף כבר יומיים


אני חייבת מסאז'!!!

האנשים שעשו לי את זה פעם
הם לא אותם אנשים שעושים לי את זה היום.

אם פעם נמשכתי למישהי בעלת מראה ספציפי
היום זה כבר לאו דווקא.

הזמנים שונים
ההעדפות משתנות
ואנחנו משתנים.




מה, לא?

הלכתי לערוך סידרת בדיקות במסגרת העבודה.
מעבר לכל רשימת הבדיקות יש את הבדיקה הרקטלית שמשמעותה דחיפת אצבע לפי הטבעת כדי לבדוק טחורים ושאר מרעי בישין.
לא חשבתי להסכים לבדיקה הזו, אין לי ענין בה ולא ממש בא לי שידחפו לי אצבעות לתחת, זה התפקיד שלי בד"כ...

אחרי בדיקות הדם, השתן, בדיקת המאמץ ועוד כלמיני - נכנסתי לרופאה.

הדבר הראשון שראיתי בחדר זה מעיל העור שהיה תלוי על קולב.
הדבר השני היה קסקט העור שהיא לבשה.
והדבר השלישי היתה הרופאה.
חמודה לגמרי, נראית טוב, כנראה דתיה (קסקט, חצאית) ובלונדינית.

עברנו המון זמן על השאלון, היא סימנה כל מיני דברים, שאלה שאלות ורשמה הערות והמלצות
ואז היא אמרה לי להוריד חולצה וחזיה, לשכב על המיטה - היא צריכה לעשות בדיקת שד.

זה לא היה נדמה לי, היא בהחלט מיששה לי את החזה יותר מהמקובל, ועברתי יותר מבדיקת שד אחת בימי חיי.
לא שזה הפריע לי, ממש לא.
אפילו אמרתי לה שנראה שיש לי רגישות קטנה ובשלב מסוים היה נדמה לי שהיא נהנית למשש אותי, מה עוד שהסתכלתי לתוך העיניים הכחולות שלה ולא התאפקתי מלחייך כשהיא חייכה אלי...

מה את אומרת על בדיקה רקטלית? היא שואלת אותי פתאום, ואומרת שאני לא חייבת להסכים אבל היא בהחלט ממליצה מכל הסיבות הרפואיות שמסביב.
זה לא כואב, היא אומרת (כן, ספרי לי על זה.. אני מחייכת לעצמי), היא מסבירה שהיא מכניסה אצבע עם וזלין לפי הטבעת וזו בדיקה ממש קצרה.
כל מה שאני צריכה לעשות הוא להוריד תחתונים ולשכב על הצד.

יאללה, אני אומרת לעצמי, עם כזו רופאה כוסית, מה כבר יכול לקרות?

הסכמתי, הסתובבתי.

המניאקית דחפה אצבע, מסובבת, מחדירה עמוק והאגרוף שלה נוגע בי. נרטב מהנוזלים שמציפים אותי.
היא לא מוציאה את האצבע אלא דוחפת עוד, שואלת אם זה כואב (לא) ואומרת שהכל תקין.
עוד דחיפה, סיבוב על התחת וזהו.
אבל למה היא צריכה לפשק לי את פלח העכוז ולהסתכל שם?!

עברנו שוב על השאלון, עוד כמה הערות ואז היא אומרת שאם יש לי שאלות זה הזמן לשאול.
הייתי בשוק מעצמי כשהשאלה היחידה שיצאה לי מהפה היתה "תגידי, את תמיד מתאימה את הכובע למעיל?"


היא מחייכת.



***
בסוף היום, כשהיא צלצלה אלי לערוך שיחת סיכום על תוצאות הבדיקות היא הוסיפה שהיה לה מאד נעים להכיר ואם אני רוצה לדבר איתה (כך קוראים לזה היום?) שאתקשר מתי שבא לי.

וואלה.

מישהי כזו:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=21536

ומי שלא תהיה הדומית שלה, אני מקנאה בך.