|
|
|
אני לא מבינה למה אתם עושים לי את זה.
בחיי!
למה אני צריכה להתלבט, להתחבט, לנסות להחליט לאיזו מסיבה ללכת הערב?
גם כך הקהילה שלנו סובלת ממחסור במקומות בילוי "הולמים".
גם כך סגרו לנו את הדאנג'ן וגם הלימיט כבר לא.
אז נשאר לנו הספייס.
ועכשיו הליין החדש של אורלי.
כל יוזמה מבורכת בעיני, אבל למה?!
למה 2 מסיבות עם הפקות ענק דווקא באותו יום???
[b]
אני נוסעת לאילת
ושכולם יקפצו!!!
חמישי בלילה.
כבר בתחילת הערב היה ברור שהפעם המסיבה תהיה טובה יותר, שונה, עם הרבה יותר בדסמ מהקודמת שהייתי בה (לונה פארק), האנשים המוכרים, הפנים החדשות, הציפיה הזו באויר.
הסלקטוריות שבכניסה הביאו לי במתנה קיין במבוק (שמשאיר אחריו סימנים!) שכיכב במהלך הערב..
אני מנסה לעשות לי קצת סדר בראש, ואפילו עכשיו, כמה ימים אחרי, כבר בלי ההשפעה של הוודקה הנקיה ששתינו בתחילת הערב ועוד כלמני בהמשכו, עדיין הערב הזה רץ לי בראש, חזק.
עוד לפני כן דיברנו קצת על הסשן שיהיה, בדקנו גבולות.
היא אתגרה אותי, אמרה שכל זמן שהיא מחייכת, אפשר להמשיך... אי אפשר להקל ראש מאחר והיא לא מפסיקה לחייך זותי.
המדהים שלה הכין חבל עם לולאת צוואר מקצועית שבעזרתו יכולנו לתמרן אותה, למעלה, למטה, לצדדים. מילה שלא במקום והיא על הברכיים, כורעת. אזיקים מוצמדים לידיה מאחור, היא מרותקת.
העיניים שלה צוחקות, הפה מגחך.
היא זכתה להיות הראשונה שטועמת את גלגל הסימון שלי (זה מה שדגדג אותי? היא שואלת מאוחר יותר.....), את הקיין החדש שמתברר שלא רק מכאיב אלא גם מסמן קוים אדומים עד זוב דם על גבי העור החשוף. הפטמות שלה כאבו מהמצטבטים שמאסטר ערן הביא לי באמצע, אבל זה כבר היה בסשן השני, במתחם התליה, בפינה הזו ליד שמירת החפצים, שם הכרתי מקרוב (מאד) גם את אלישבע, הסאבית ההו-כה-מדהימה שלו, ואוף, המילים רוצות לצאת החוצה אבל עדיף שאשתוק.
גם על המסיבות האלו חל החוק של "מה שהיה בדאנג'ן נשאר בדאנג'ן"?
אז לא אספר על הסשן הנוסף שהיה לי שם, סוגשל חציית גבולות, רק להגיד *לך* שהפתעת אותי כשפנית אלי והיית מדהימה, למרות כל המגבלות שהצבת בתחילה...
וגם: זה שאישה סישנה אותך לא הופך אותך ללסבית. נשבעת לך שלא.. (אם זה מה שהפחיד אותך)!
מתישהו השעון הראה קרוב ל - 5 ובהחלט שהגיע הזמן ללכת...
היה שווה, לגמרי שווה להיות שם.
אז מה אתם עושים היום?
מה תעשו מחר?
איך תמשיכו לחיות?
איך תתמודדו עם החסר, האובדן, עם הריקנות הזו???
מסכנים שלי.
נגמר לכם האח הגדול.
או אולי סתם פטתית?...
אני היחידה שלא רואה את האח הגדול.
לא ראיתי את האח הגדול
וגם לא מעניין אותי לראות את האח הגדול.
זו רק אני??
להשאר במשרד כמעט לבד כשכולם נסעו לטיול מאורגן של כמה ימים באילת.
סוגשל מזוכיזם.
מצד שני,
לנסוע עם החולירות לאילת ולהיות איתם שם כמה ימים זה לא פחות מזוכיסטי.
עדיף כבר לנסוע לבד או מתי ועם מי שאני אבחר.
יום שישי, לקום ב9 מהמיטה, אחרי לילה של מסיבה מטורפת, שתיה ופחות מדי שעות שינה.
סוגשל מזוכיזם.
לגמרי.
איזה כייף זה
בסופו של דבר
לישון איתה
בכפיות...
ואיזה כייף לעשות שבת באווירה שונה, להשאיר את החבר'ה בבית, למלא מצברים ולהשתחרר....
לא זוכרת כלום
ממה שקרה
בלילה.
עוד לא החלטתי אם להיות סוקרת בפקד האוכלוסין טוב לי או לא.
אם זה משהו שאוהב או לא.
בינתיים, את המבחנים עברתי.
עד סוף השבוע יש את שלב ההדרכה והמיון הנוסף (לא הדרכה למין כמו שמישהי שאלה!)
ועד אז, גם אחליט אם אני ממשיכה את זה או פונה לעיסוק נוסף אחר.
בינתיים, אין ספק, אחת הרכזות בהחלט שווה את העובדה שאני עדיין שם.
היכונו למפקד האוכלוסין 2008!
