העלמה והצינוק

בית קפה, ליד העבודה שלי, שמונה בערב. אנחנו יושבים ומדברים. בערך, היא מחכה שאתחיל את השיחה ואני מגבש בראש את מה שאני רוצה להגיד לה.

רבנו היום קצת, אני והיא, במסנג'ר. לפעמים היא מתכעסת ומתמרדת, בודקת את השרשרת שלה. אני אף פעם לא מושך בכוח במקרים האלה. יש לה רצון חזק משלה ואני לא מתכוון לשבור אותו או לרמוס אותו, זה יגרום לנו לריב או יגרום לה לאבד את עצמה בתוכי, אני לא רוצה לא את זה ולא את זה, אני אוהב אותה כמו שהיא, גאה, אין דבר יפה יותר מאישה גאה על ברכיה בקולר ושרשרת, כשאישה גאה נותנת לך את עצמה, לא מרצון להכנע לזכר האלפא הכי קרוב אלא מתוך הערכה כנה למי שאתה ואמון מלא בך- אתה יודע שזכית.
אז היא התמרדה, זה קורה, במילים רכות אני מושך אותה לאט במסנג'ר, מסביר לה למה הכעס שלה לא במקום, גורם לה להתבייש קצת בתגובה הנמהרת שלה ומקפיד לבקש סליחה אמיתית על החלק שלי, מקפיד להבהיר לה איפה אני חושב שאני טעיתי ואיפה אני חושב שהיא טעתה.
היא שונאת לריב איתי, זה גורם לה לפחד שאולי הדבר המיוחד הזה שביננו ייגמר, היא לא מבינה תמיד כמה הוא חזק, כמה המחוייבות שלי חזקה, כמה אנחנו חזקים. אבל המילים הרכות מקלפות ממנה את רוח המרד והיא מתביישת קצת בצורה שבה דיברה אליי, אני מדבר איתה בטלפון ומרגיע אותה ומבקש ממנה לפגוש אותי לקפה.

"אני יודע שאת שונאת לריב איתי" אני אומר לה פתאום "אבל יש לזה הרבה צדדים חיוביים, את יודעת".
"כמו מה ?" היא מרימה אליי את עיניי התכלת שלה.
"כולם רבים יפה שלי, החוכמה היא לא להמנע מלריב, החוכמה היא מה עושים שנייה אחרי שהריב נגמר". היא שותקת ומהנהנת חצי הנהון, ממתינה לשמוע את ההמשך. "מה עשינו אחרי שהריב נגמר ?" אני שואל והיא מביטה בי לרגע, כאילו מחפשת בעיניי את התשובה הנכונה "דיברנו" היא אומרת בהיסוס.
"נכון, דיברנו, על מה דיברנו ?" אני ממשיך והיא מטה את ראשה הצידה קצת ואומרת "דיברנו על מה עשיתי לא בסדר".
"לא, יפה שלי" אני מתקן אותה "דיברנו על מה שנינו עשינו לא בסדר, לא רק את, גם לי היה חלק בזה. אל תקחי ממני את החלק שלי בריב. ואחרי שדיברנו, נכון הרגשנו יותר טוב לגבי הכל ?" היא מהנהנת ולא עונה "ולמדנו משהו חדש היום, למדנו משהו חדש עליי ולמדנו משהו חדש עלייך, נכון ?" היא שוב מהנהנת ומביטה בי במבט עמוק. "ואני אגיד לך משהו, זונה קטנה שלי" אני ממשיך "אני מרגיש ממש קרוב אלייך עכשיו, אחרי שנגמר הריב הזה. אני מרגיש שלא נריב את הריב הזה שוב." היא שוב מהנהנת ומביטה בי ופתאום עיניה נהיות לחות.
"מה קרה קטנטנה ?" אני שואל והיא מנגבת את העיניים ואומרת לי בקול קטן "אתה מדהים, כל כך טוב לי איתך".
"יופי" אני עונה "עכשיו בואי".

אני מקים אותה ומסמן לבחור בקופה שירשום על החשבון שלי ואנחנו הולכים בחזרה אל הבניין בו אני עובד.
"חשבתי שיש לך עד שמונה וחצי" היא קובלת "יש עוד 20 דקות". "נכון" אני עונה לה "אני עוד לא חוזר לעבודה, עכשיו שקט, יש לנו עוד משהו לדבר עליו". היא משתתקת ואני לוקח אותה ביד אל מאחורי הבניין.
מאחורי הבניין יש מרפסת קטנה, מוגבהת, מעקה בטון מקיף אותה ומגיע עד גובה המתניים שלי. מאחורינו הקיר העורפי של הבניין הגבוה ומסביבנו בתים משותפים, מי שמביט מהרחוב יראה רק את החלק העליון של הגוף שלנו ורק מי שמביט מלמעלה יוכל לראות משהו.
"תניחי את הדברים שם" אני מסמן לה וניגש לפינת המעקה "עכשיו בואי לפה". היא באה בצייתנות ואני תופס אותה בכוח ומסובב אותה להישען על המעקה עם הגב אליי "נשאר רק דבר אחד לדבר עליו" אני אומר לה "השפה שבה את משתמשת".

אני פותח את רוכסן המכנסיים שלה ומפשיל אותן למטה ואיתן את התחתונים וחופן בכוח את הישבן המושלם שלה.
"אני יודע שאת כועסת לפעמים ושזה גורם לך להגיב בצורה קצת לא נעימה, אני מקבל את זה, לא שופטים בן אדם כשהוא כועס" אני אומר לה. "אבל יש דברים שאת פשוט לא תגידי כשאת מדברת איתי, את יודעת על מה אני מדבר ?" היא מהנהנת בשקט ואני מכה את הישבן העדין בכוח, פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, חמש. בחמישית היא גונחת בקול גניחה של חצי כאב וחצי הנאה. אני מעביר את האצבע שלי בין הרגליים שלה ונהנה מהרטיבות שאני מגלה שם.
"על מה אני מדבר ? מה אמרת שהיה מאוד לא במקום ?" אני שואל והיא עונה בקול קטן "אמרתי "באסה לך" כשאמרת שאתה לא מרוצה שלא אכלתי כלום כל היום". "נכון מאוד" אני מסכים ומכה שוב, על הישבן השני, פעם, פעמיים, שלוש, ארבע, חמש. שוב בחמישית היא גונחת ומנסה להצמיד את הישבן שלה אליי.

"אני סולח לך זונה קטנה" אני אומר לה "היה לך יום סוער ודיברת בלי לחשוב, זה לא יקרה יותר, נכון ?" היא מהנהנת ואני מסובב אותה אליי ומוריד אותה על הברכיים, עכשיו היא כולה מוסתרת מאחורי המעקה ומי שמביט מהרחוב רואה רק אותי. אני פותח את המכנסיים שלי ומוציא את הזין החוצה, מייד הפה שלה נצמד אליו והראש שלה מתחיל לזוז מהר מהר עליו, אני תופס את המעקה ומרים מבט, נהנה מהעובדה שאנחנו כמעט ברחוב. המבט שלי נודד לרחוב, אנשים עוברים שם, חלק מביטים בי בחצי מבט, אף אחד לא עוצר, הם רואים רק את החלק העליון שלי, את החולצה המכופתרת, אף אחד לא רואה את הראש האדמוני זז בלהיטות על הזין שלי מתחת. אני מת על המהירות שבה היא מוצצת כשאנחנו מחוץ לבית, להזדיין בחוץ תמיד מוציא מאיתנו את הלהיטות, אני נושך את השפתיים וממשיך להביט ברחוב, נותן לתחושות מהזין שלי ולסיטואציה לחרמן אותי עוד ועוד, יד אחת שלי מלטפת את השיערות שלה ופתאום אני לא יכול יותר, חייב לתקוע בתוכה את הזין שלי ועכשיו.

היד שליטפה לפני רגע מתהדקת סביב השיער שלה ומושכת בעוד היד השנייה תופסת את ידה, אני מושך אותה בכוח למעלה ומוריד את המכנסיים שלה לגמרי ומחבק אותה אליי, כיפוף קטן של הברכיים והזין שלי בפנים. אני זז קדימה ואחורה באיטיות כדי לתת לכוס שלה להתרגל ופתאום אנחנו שומעים רעש, מישהו הולך לידנו.

מהצד השני של המעקה, מטר וקצת יותר נמוך מאיתנו מתקדמת אישה אל עבר דלת דירת הקרקע שלה, דלת שנמצאת בערך 5 מטרים מאיתנו, מהצד השני של המעקה.
אני מרגיש את שרירי הכוס של הזונה שלי מתעוותים סביב הזין שלי ומחבק אותה חזק אליי "שששש" אני לוחש לה באוזן "היא לא רואה כלום, אנחנו סתם מתחבקים" ואני מחזיק אותה קרוב כשרק החלק התחתון שלי זז בתוכה, תזוזות קטנות ומשגעות, היא לא מתאפקת וגונחת ומייד משתיקה את עצמה בתוך הצוואר שלי, אני ממשיך ככה עוד חצי דקה בזמן שהאישה פותחת את הדלת ונכנסת לדירה. כשהדלת נסגרת אני מרגיש שאני קרוב מאוד לקצה, אני אף פעם לא מחזיק את עצמי כשאנחנו בחוץ, זה חלק מהכיף. "להסתובב" אני מסמן לה והיא מסתובבת ונשענת על המעקה, עכשיו כבר אין שום יומרות למצב מכובד, כל מי שיביט מהרחוב יבין מה קורה פה, אני תופס את המתניים שלה עם יד אחת והיד השנייה שלי חופנת את הדגדגן שלה, שתי אצבעות צמודות משפשפות אותו בעדינות כשאני מזיין אותה בכוח מאחורה, הניגוד בין העדינות של השפשוף והכוח של הזיון תמיד עובדים עליה, וגם הפעם, זה לא נכשל, היא מתעוותת ואני מרגיש שהיא מתקרבת ומתכונן לגמור ביחד איתה ולפתע מבטי נתקל בחלון של דירת הקרקע שאליה האישה נכנסה, החלון פתוח ומתוכו מציצות פנים שמביטות בנו בלהיטות. אין, אני לא מסוגל להחזיק יותר, זה שולח אותי מייד מעבר לקצה וכמעט בסינכרון מושלם אליי היא לוחשת "מותר?" ונענית מייד באישור, אנחנו גומרים ביחד ובכוח.

כשזה נגמר אני מחפש עם העין את הפנים בחלון כדי לקרוץ אליהן, אבל החלון סגור כעת. אני מחבק את הזונה המדהימה שלי אליי ומנשק אותה בצוואר והיא עוטפת עצמה עם הידיים שלי. וטוב לנו ביחד. עכשיו אחרי שהשלמנו.