העלמה והצינוק

"אני מרגישה מוזר" היא אומרת "לא נוח לי".
"מה יעזור ?" אני שואל, או יותר נכון מקליד. גוגל טוק.
"לא יודעת" היא כותבת "שתבוא כבר".
"עוד שעה אני אצלך מתוקה שלי, אני אגיד לך מה אבל, יש לי כמעט חצי שעה לשרוף פה ואני בוהה במסך, אולי אכתוב לך מתנה ?"
"תספיק לכתוב לי משהו בעשרים וחמש דקות ?"
"בלי עריכה, בלי הגהה, בלי שכתובים... כן, עשרים וחמש דקות זה מספיק"
"אז רוצה" (אני קורא את זה מדמיין את הקול שלה קצת תינוקי)
"תני נושא"
"הלילה ההוא, של ההופעה"
"שימי טיימר ותגידי לי עוד עשרים וחמש דקות"
.........................................
"נגמר"
"שולח"

וזה מה שיצא:

גופייה שחורה, צמודה. ז'קט שחור מחוייט מעליה. מכנסיים מחוייטים אפורים ומגפיים שחורים. מביט במראה ומזיז שיער מהפנים הצידה. לא רע בכלל, קצת איטלקי, קצת ישראלי, קצת לא ברור. אני מחייך לעצמי במראה ומגיע שוב למסקנה שאני אולי לא דוגמן אבל אני מאוד חמוד.
ככה היא ביקשה שאתלבש לערב הגדול שלה. אולי יותר נכון לערב הגדול שלנו.

התכוננו הרבה לערב הזה, היא עשתה את רוב ההכנות אם להיות כן, אבל גם אני עזרתי והקרבתי, כבר חודש וחצי שלא השארתי בה סימן הגון כי היא צריכה להופיע, זה לא היה קל לי בכלל. גם המתח שמלווה אירוע כזה לא פסח עליה ואני הגבתי, מבלי שהיא ביקשה בכלל, והצפתי אותה ברוך ועדינות שהיא הייתה זקוקה להם, לקחתי את המתח שלה ועזרתי לה לפרוק אותו, חיבקתי ותמכתי ומחאתי כפיים כשזה התאים. אין לי ספק שעזרתי מאוד. כן, זה בהחלט הערב הגדול שלנו.

הגעתי רבע שעה לפני הזמן, עוד אין אף אחד בתור, רק אני והשומר שם, אני מחייך אליו במבוכה (מזוייפת, אני לא באמת נבוך אבל אוהב להיראות נבוך כי אני חמוד כשאני נראה נבוך) והולך הצידה לעשן משהו מגולגל. מצחיק אותי שאני קצת מתוח לקראת ההופעה שלה, לא אכפת לי אישית אם יהיה מחורבן, אבל אני מאוד מאוד רוצה שהיא תהיה גאה בעצמה ומאושרת, אז אני קצת מתוח. לא נורא, מעשנים קצת וזה עובר. אחרי עשרים דקות אני שומע רעש של אנשים, כנראה שההופעה הראשונה נגמרה, הגיע הזמן לזוז בחזרה לכיוון התור.

היא יושבת בחוץ, חסרת אוויר, חיוך מתוח על פניה, כולם אומרים שהיא הייתה נהדרת בהופעה הראשונה אבל לה נדמה שהיא פישלה קצת ועשתה פאדיחות, לא מפתיע אותי בכלל. אני מחבק ומנשק בעדינות (יש לה איפור ! חשוב מאוד לא למרוח !) ומספר לה שהזמנתי במיוחד כסאות ליד חדר ההלבשה, ככה שאם היא תרצה היא יכולה לבוא לשבת איתי בין הנאמברים שלה. (מה שאני לא מספר לה זה שהזמנתי גם עוד כיסא, שיהיה ריק כל ההופעה, רק בשביל שיהיה לה מקום לשבת אם תרצה), היא מחייכת ושמחה שהגעתי אבל הראש שלה לא פה, זה בסדר, הלילה זה הלילה שלה, הלילה היא המרכז והעיקר ואני שמח להעביר אליה את מרכז תשומת הלב, הלילה מגיע לה.

חושך, יושבים בכסאות, המופע עומד להתחיל, המוזיקה מתנגנת ואל הבמה קופצות שלוש בחורות במחוכים והיפהפיה שלי.
נדמה לי שגם שאר הבנות היו יפות, אנשים אחרים שהיו בהופעה טוענים שכן, אבל כשאני רואה את הקטנטנה שלי מופיעה אני רואה -רק- את הקטנטנה שלי מופיעה.
ואיך שהיא מופיעה...
במהלך היומיום, כשהיא לא ממש מקדישה תשומת לב לתנועות שלה, יש בהן משהו מהוסס מאוד, היא חושבת פעמיים לפני כל תנועה שהיא עושה וזה ניכר בה, אבל כשהיא על הבמה... הגוף הקטן והשרירי שלה מתמתח כשהיא מרימה רגל או מקמרת גב, הרגליים היפות שלה זזות במהירות ובתזמון מושלם כשהיא מסתובבת וכשהיא מנענעת את ראשה שיערה היפה לוכד את אורות הבמה והצבע שלו משגע. המחוך כל כך יפה עליה, השפתון והאיפור והחיוך שלה כשהיא רוקדת, הצורה שבה כל תנועה שלה מתאימה בשלמות למוזיקה... זה מהפנט אותי. העיניים שלי עוקבות אחריה כמו חתול שעוקב אחרי יתוש ואני לא שם לב לרגע שהשיר הראשון נגמר ומתחיל למחוא כפיים כמה שניות אחרי כולם.
ושוב, כמו בפעם הראשונה, אני נדהם לגלות שמרוב התרכזות ביפהפיה על הבמה לא שמתי לב שהזין שלי קשה ופועם בקצב הלב שלי.

הולכים ברחוב, כמעט שלוש בלילה, היא לובשת את השמלה הסגולה שקניתי לה ונראית כמו מליון דולר, אף אחד שמביט בה לא יכול לנחש שלפני כמה שעות היא סיימה שתי הופעות מתישות שהיא התכוננה אליהן כל כך הרבה זמן, ירידת המתח שלה גורמת לה לעליצות והיא מרגישה כל כך מאושרת בחיבוק שלי שאני בטוח שכל מי שיביט בה עכשיו יתאהב בה ברגע.
לי, לצערי, יש מוח מלוכלך, כשאני מביט בה אני חושב רק על לכופף אותה מעל המכונית הקרובה ולזיין אותה עד שייצא עשן.
הסמטאות פה ריקות, ריקות לגמרי, וזה היה יכול להיות נהדר אם רק הייתה פה איזו פינה להתחבא בה, כל המוסכים האלה שסגורים בלילה לא משאירים שום מקום לאוהבים צעירים, ועוד פחות מקום לחרמנים צעירים, למה אין פה שום כניסה מוסתרת לבניין אלוהים אדירים ?
פונים ופונים, ועוד פנייה, ולפתע אני מזהה כניסה חשוכה, אנחנו נכנסים מחובקים פנימה ומגלים שהיא מושלמת, אי אפשר להביט בנו מהרחוב, אי אפשר להביט בנו מהבניין, שלוש בלילה בדרום תל אביב, אני חרמן ויש לי בין זרועותיי זונה קטנה וחרמנית לא פחות, שלמות.

על הברכיים, בלכלוך, מוצצת לי בכוח, אני מביט וחושב כמה זנותית היא נראית כשהיא מוצצת לי בפינת הרחוב המוזנחת הזאת, כמה זה מחרמן אותי. חשוך פה, חשוך ממש, אבל העור הלבן שלה בולט מאוד על רקע השמלה הסגולה שלה ואפילו בחושך אני יכול לראות את הפנים שלה מאדימות כשהיא מנסה לקחת כמה שיותר מהזין שלי לתוך פיה, נאבקת על כל מילימטר, הזונה הכי טובה בעולם. אני מתקדם קדימה חצי צעד ודוחף את הזין עמוק לגרונה, היא נחנקת קצת ומנסה באינסטיקט להזיז את הראש אחורה, אבל היא צמודה לקיר ואין לה לאן לברוח. הגרון שלה משמיע קולות חניקה והיא מאדימה עוד יותר כשאני לא מוותר ומחזיק את ראשה על הזין שלי, זונה טובה לא מוציאה את הזין בלי רשות מהפה והיא יודעת את זה, היא לא הולכת לוותר, היא הזונה המושלמת שלי והיא הולכת להכניס אותי עמוק עמוק עד כמה שהיא יכולה עד מתי שאחליט אני להוציא אותו.
וזה כל כך מחרמן אותי שאני לא יכול יותר.
על הרגליים, גב אליי, חזה נמעך על קיר מלוכלך וקר, שמלה מתרוממת והזין שלי בפנים, עמוק עמוק בפנים. אני נצמד אליה ונושך את צווארה, ידיי מועכות את הישבן שלה ואז מתרוממות למעוך את שדיה ואת הפטמות היפות שלה, ואז אני מתרחק לרגע ומועך אותה שוב אל מול הקיר, ככה מזיינים זונה, כל כך חזק שהיא תימעך אל הקיר, ככה הזונה המושלמת שלי אוהבת, ככה אני אוהב, ככה טוב לנו.
חזק, חזק, חזק, חזק, אני מזיין אותה בכוח, כשאנחנו בבית אני עדין ומחזיק את עצמי, לפעמים גם שעות, אבל פה ברחוב אני משתחרר לגמרי ונותן לחיה האנוכית בתוכי, זו שרוצה רק לגמור, להשתחרר. חזק, חזק, חזק, יד אחת שלי שולחת שתי אצבעות לגעת בעדינות בדגדגן שלה, חזק, חזק, היא מזיזה את היד מהדגדגן, היא לא רוצה את זה עכשיו, היא רוצה שאזיין אותה חזק ושאגמור בתוכה, זה מה שיעשה אותה מאושרת, זה מה שיהפוך את הערב למושלם.
חזק, חזק, חזק וגמירה.
אני גונח בקול כשאני גומר, לא יכול לעצור את עצמי, אני גומר חזק ומתעוות, הזין שלי רוקד בתוכה, היא מתה על זה. גמירה חזקה וטובה.
אני מוציא את הזין החוצה ומחייך כשהיא, כמו חץ שלוח, כמו טיל מתביית, ננעלת מייד על הזין שלי ומתחילה לנקות אותו בקפדנות עם הלשון. אני כל כך אוהב שהיא עושה את זה, הנגיעות העדינות של הלשון שלה אחרי הסקס תמיד משאירות לי טעם של עוד, כשאנחנו בבית לפעמים הן באמת מובילות לעוד.
כשהיא מסיימת לנקות אני מרים אותה ומצמיד אותה אליי, חיבוק מועך, חיבוק חזק, חיבוק שאומר "אני שלך ואת שלי" חיבוק שמסיים לילה מושלם.
או יותר נכון, עוד לילה מושלם.