העלמה והצינוק

תמיד אהבתי את זה קשוח, עוד לפני שידעתי שזה קשוח. אהבתי לתפוס להן את השיער ולמשוך להן את הראש אחורה קצת, אהבתי להכנס חזק ומהר, כמו חיה, בלי לחשוב, אהבתי להגיד להן "זונה". לא תמיד הבנתי למה זה עושה לי טוב, אבל זה עשה לי טוב. רציתי לעשות עוד, אבל לא הבנתי מה זה עוד.

אני אדם דומיננטי. תמיד הייתי. חייכן ורהוט, מקסים בלי להיראות כמו דוגמן, מחליק את דרכי בחיים בדיבורים וחיוכים, מהאנשים שקשה לפספס בסיטואציות חברתיות. תמיד הרגשתי בנוח לדבר עם בחורות וידעתי תמיד להביא אותן הביתה. זיונים מהנים וחזקים תמיד היו בהישג יד, אבל משהו היה חסר לי.
עד שעברתי לגור עם השותף.
השותף שלי היה מכר שבמהרה הפך לחבר טוב. שילוב מטעה של נפש פילוסופית עם גוף של שומר ראש לאוליגרכים. היינו מדברים אל תוך הלילה על פילוסופיה ופוליטיקה, ספרים ומוזיקה, סרטים ופלייסטיישן. על העדפות במיטה אף פעם לא דיברנו. בנים, כנראה, שומרים דברים כאלה לעצמם.

באחד הערבים הוא פנה אליי ואמר לי שהוא מצפה לחברה הלילה, ואם אני שומע רעשים מוזרים מכיוון החדר שלו, אין מה להתרגש כי הכול תחת שליטה. לא כל כך הבנתי על מה הוא מדבר אך הוא שתק ולא יסף, כך שהחלטתי להניח לזה ולחכות ללילה. לקראת עשר בלילה אכן הגיעה מישהי. במבט ראשון היא נראתה לי כמו סטודנטית טיפוסית לפסיכולוגיה שהשותף בטח פגש באוניברסיטה. בלונדה ממושקפת עם חיתוך דיבור של מישהי שלא התאמצה בחיים שלה, שהכול נופל לידיה כפרי בשל בגלל מראה מצודד ואבא מנכ"ל. ידעתי אומנם שהוא מאוד מסתייג מהסוג הזה של צפון תל-אביב בדרך כלל, אבל תיארתי לעצמי שכמו כולנו, גם בשבילו לפעמים "כל חור בחושך שחור".
מסתבר שטעיתי.

אחרי שהם נכנסו לחדר הדלקתי טלוויזיה וחיפשתי משהו סביר לראות. נפלתי על שידור חוזר של 'הנץ ממלטה'. אל תשאלו אותי למה אני זוכר את זה, אני פשוט זוכר את זה. הסרט היה כבר בשליש השני, אבל לא נתתי לזה להפריע לי, אני מכיר את הפתיחה בעל פה. אחרי כמה דקות צפיה החלו הרעשים. בהתחלה לא הבנתי בדיוק מה אני שומע, סתם רעשים עמומים של אנשים וחבטות שבזמנו לא ידעתי למה לשייכם. במבט לאחור, היום, אני מהמר על כפכף. הרעשים התגברו תוך דקות, והפכו לרעש ברור של הצלפת חגורה שאליה מתלווה אנחת כאב מהירה ושטוחה. לקיר הגבס הדק שהפריד בין הסלון לחדר השינה שלו לא היה סיכוי של ממש, בקרב האבוד של השתקת הרעשים. בשלב מסוים ההצלפות פסקו, והתחלפו בחריקות קפיצים המוצמדות לצווחות גבוהות, מהירות ורועשות להחריד. אין לי מושג באיזה שלב הפסקתי לצפות בסרט והתחלתי לאונן.

תמונות שלה רצו לי בראש, כרועה על ארבע, גונחת, מזיעה, עוצמת עיניים בכאב. ישבן מתוק ולבן מווריד לאט לאט, ואז מאדים ומתחמם. דמיינתי את עצמי מביט בה מהצד, ואז דמיינתי אותי מכה בה בעצמי. בקושי הספקתי לשלוח יד לגליל הנייר וגמרתי כמו שלא גמרתי שנים.
כשהתאוששתי הבנתי שמישהו איתי בחדר. שניהם, למעשה.
"בוא" הוא אמר לי ומשך אותה לחדר.
ושם, בשלוש שעות, והשתנה לי העולם.