לפני שנתיים. 27 באוקטובר 2021 בשעה 4:21
אנשים
שדעתם חשובה לי
שאני לא יפה, חכמה, מוצלחת עבורם.
זה שלהם, לא שלי.
ערער אותי לרגע.
ונשמתי
אני כאן בחזרה, במקום השקט, הבטוח הנינוח
הנכון.
טוב לי כאן.
החיים, הקיום והכל
לפני שנתיים. 12 בספטמבר 2021 בשעה 5:25
אחת הקרדישיאנס לקחה את נושא המסכה צעד אחד קדימה...
לפני שנתיים. 11 באוגוסט 2021 בשעה 14:36
חלק משמעותי ממה שמאפשר לי לעמוד על הרגליים כמו סלע איתן בתקופה הכל כך מטלטלת הזו.
זו העובדה שאני כל כך טובה לעצמי ומקפידה להמשיך לדאוג לעצמי למרות ובמיוחד ש...
וגם מרשה לעצמי להתפרק במקומות הבטוחים.
לפני שנתיים. 18 ביוני 2021 בשעה 16:10
סקס
זו אחת המתנות הגדולות שקיבלנו כאן.
כאילו אלוהים זרק אותנו מגן עדן ואז לרגע הרגיש אשם, ונתן לנו סקס.
יכול להיות שם עונג, אינטימיות וריגוש. מין בועת קסם כזה שנמצאת בחזרה בגן עדן.
וסקס צריך ללמד בבתי ספר.
לא רק את הדברים הטכנים הבסיסיים שמלמדים, אלא מה זה סקס של גן עדן.
היכולת להקשיב לפרטנר באמת, להיות נוכח, קשוב לגוף שלו/שלה ולהוביל.
היכולת לשחרר, להתמסר באמת, לוותר על פוזות ואיך נראה ובאמת ובתמים להיות שם. פשוט להתענג.
ונורא עצוב לי.
שאפשר לחיות חיים שלמים. חיים שלמים בלי לדעת בכלל שגן העדן הזה קיים.
ומעניין, איזה גן עדן אני בכלל לא מכירה שקיים וחיה חיים שלמים בלעדיו.
לפני שנתיים. 18 במאי 2021 בשעה 5:36
אחד הדברים הסקסים ביותר בעיני בגבר
זה שהוא מאד רוצה.
לא ממקום חלש או מרצה,
ממקום גברי, נוכח, בוטח.
זה אחד הדברים שהכי מרגשים אותי בעולם.
לפני שנתיים. 12 במאי 2021 בשעה 4:15
גדלתי בשנה.
שנה שבה גדלתי בהרבה יותר משנה.
מאחלת לעצמי שנה של תקשורת והקשבה.
שנה שבה אני מקשיבה באמת, קשובה כל כולי למי שמולי ואיתי, תוך ויתור על האגו וקולות הרקע והקשבה למי שאיתי.
שנה שבה אני מקשיבה באמת לעצמי, מציפה לעצמי באופן ברור את הצרכים והרצונות שלי. את האישה שאני יכולה ורוצה להיות כאשר הצרכים והרצונות שלי מתמלאים.
ואז מציפה למי שאיתי.
בעדינות, באמפתיה, בקשב, אבל בלי פחד. בלי לפחד היכן זה פוגש את הצד השני. זה שלו וזה שלי.
שנה של בחירה, במקומות שטובים לי באמת, במקום העמוק, האינטימי והשותף. בלי פחד, רק אהבה.
שנה של מערכות יחסים.
שנה טובה. מזל טוב לי :-)
לפני שנתיים. 6 במאי 2021 בשעה 15:13
גברים גיקים.
זה הדבר!
לפני 3 שנים. 15 באפריל 2021 בשעה 12:55
אימון זוגות.
אנחנו לא מכירים, "שלום שלום" כשמתראים באימון, לא מעבר לזה. יצא לנו לעבוד יחדיו האימון.
באימון - אחד עובד והשני תומך וסופר. כמה תרגילים מוגדרים היטב.
ניגשת אליו לפני שמתחילים ושואלת מה זה תמיכה בשבילו, כמה חידודים על מה עושה לו טוב ומה לא.
ולהיפך.
ובאימון - אימון קשה, מאתגר, נהדר.
והכל זורם.
כשבתמיכה, נותנת לו את מה שרצה בדיוק כפי שעושה לו טוב.
ויודעת מהצד השני לקבל את הצרכים שלי כשתורי ושהוא מעניק בנדיבות ובטוב.
ככה תיראה הזוגיות הבאה שלי: כשיודעת להגדיר היטב את צרכיי וחשוב לא פחות, לדעת לקבל אותם כשמוענקים.
לשאול בכנות ובפתיחות על הצרכים של בן הזוג, ולספק אותם גם אם שונים ממה שעושה לי טוב.
לפני 3 שנים. 2 באפריל 2021 בשעה 16:23
בגיל 47 (כמעט!) תובנה כזו בסיסית כל כך שמטלטלת את החיים.
בעקבות ריב קטן עם אמא ושיחה פתוחה עם אחותי.
הבנתי, שאסור היה לנו לכעוס בבית. כעס היה רגש לא לגיטימי.
ואם מישהו כועס עליך, או שאתה כועס, זו תמיד הייתה עבורי סיבה מעולה לסיים יחסים, לכעוס, לעשות דרמה...
מתכון מושלם לחיים ומערכות יחסים רדודות. או פוגעניות, כאשר מי שמולך לוקח את זה במניפולציות.
וגם מזה היו לי וגם מזה.
ועכשיו, התובנה הזו שהכתה בי בפנים כמו מכת ברק, שכעס הוא רגש רלוונטי כמו הרבה רגשות במנעד.
נראה לי שזה היום הראשון של שארית חיי.
לפני 3 שנים. 7 בפברואר 2021 בשעה 6:53
הפחד שלי מעימותים.
פחד עמוק, פרימיטיבי, מושרש
שלא יאהבו אותי יותר.
שמה אותו בכל הכוח על השולחן.
לא זוכרת שאי פעם הייתי מול יריב חזק ומניפולטיבי כזה.
אבל הצדק לצידי וגם הכוח אצלי.
והפחד, מסתכלת לו בעיניים ואומרת "לא עוד".
מכריזה מלחמה.