ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים, הקיום והכל

לפני 3 שנים. 2 באפריל 2021 בשעה 16:23

בגיל 47 (כמעט!) תובנה כזו בסיסית כל כך שמטלטלת את החיים.

בעקבות ריב קטן עם אמא ושיחה פתוחה עם אחותי.

הבנתי, שאסור היה לנו לכעוס בבית. כעס היה רגש לא לגיטימי.

ואם מישהו כועס עליך, או שאתה כועס, זו תמיד הייתה עבורי סיבה מעולה לסיים יחסים, לכעוס, לעשות דרמה...

מתכון מושלם לחיים ומערכות יחסים רדודות. או פוגעניות, כאשר מי שמולך לוקח את זה במניפולציות.

וגם מזה היו לי וגם מזה.

ועכשיו, התובנה הזו שהכתה בי בפנים כמו מכת ברק, שכעס הוא רגש רלוונטי כמו הרבה רגשות במנעד.

נראה לי שזה היום הראשון של שארית חיי.

ארגמןן​(אחרת) - איזה כיף זה תובנות :)
לפני 3 שנים
קובלט - כן, תובנות זה מטלטל מהמקום הטוב של העניין
לפני 3 שנים
Bent - כעס הוא לא לגיטימי? וואוו, לרוב אני 100% אם התובנות שלך, זו לא עוברת את סף ההבנה שלי.

פעם תסבירי לי :)
לפני 3 שנים
קובלט - כזה, אבל להיפך... התובנה היא שהתנהלתי משם לאורך כל השנים.
ערכתי את הפוסט כדי שיהיה ברור יותר.
לפני 3 שנים
Bent - יאפ, עכשיו ברור.

חיבוק.

מוכר ממקום אחר.
אצלנו לא בוכים.
לפני 3 שנים
Bent - שכחתי לציין שאת מהממת, ואני מאוד מחבב את הראש שלך
לפני 3 שנים
קובלט - תודה, מותק 😊
לפני 3 שנים
באדינות - אוי מוכר. אצלינו במשפחהף כשעולה כעס, ישר מישהו נאנח, מישהו נעלם, אולי מישהו צורח בחזרה.
אף אחד לא מתייחס לעניין, למצוקה. מאוד מתסכל.
יש אמירה משדה התקשורת המקרבת - מאחורי כל צרחה יש צורך (שלא קיבל מענה. ואין צורך רע).
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י