לפני 4 שנים. 11 ביוני 2020 בשעה 7:43
היכולת שלי לאמר שלום לאדם שהיה חשוב מאד בשבילי ועשה לי הרבה טוב.
אבל גם ויתר עליי פעם אחר פעם אחר פעם.
ותמיד אני הרגשתי אשמה, כי עשיתי את זה ואת זה ואת זה.
ורק אתמול פתאום נפל לי האסימון שזה פאסיב אגרסיב, התעללות ברמה הכי פשוטה.
ואתמול החלטתי שמכיוון שוויתר עליי שוב הפעם, הפעם אני מוותרת עליו.
לא שם.
בכל זאת עם אהבה, הכרת תודה על מה שנתן לי, ושחרור לא מתוך ויתור אלא מתוך הבנה והשלמה.
מעניין עד כמה לפני כשנה הוא היה בשבילי התגשמות האידאל.
והיום. לא.
