סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים, הקיום והכל

לפני 10 שנים. 23 באוקטובר 2014 בשעה 5:11

מתעוררת מוקדם, הקטנה, ונצמדת אליי במיטה.

עיניים עצומות, גוף רפוי, מפקידה את עצמה לליטופים ואז מסתובבת לחיבוק קרוב עוד יותר.

רכות.

.

.

.

אין לי זכרון כזה מהילדות לי, מעולם לא שררה קרבה פיסית (או אחרת) ביני לבין אימי

ולא למדתי רכות

אולי זו הסיבה שאני כאן.

--------------

ובהמשך לפוסט הקודם

התחילו איתי ברמזור

כל מי שהייתי באינטראקציה איתו בעבודה נמס (וגם נמסה) מולי ברמת שיחה אחרת לגמרי

בכנס של האנשים החשובים השגתי בקלות את כרטיס הביקור של המנכ"ל החשוב

רכות

 

Whip​(שולט) - יש סיטואציות שבהם אנחנו נדרשים להיות קשים,
ופעמים אחרות אנחנו מרשים לעצמנו להוריד את השריון ולהתרכך,
מול בני משפחה, אנשים קרובים, או מבחירה, כדי להשיג שיתוף פעולה...
נדירים האנשים שהם תמיד רכים או תמיד קשים.
ואולי אנחנו בכלל סוג של מוצק אמורפי, כמו זכוכית. מוצק-נוזל שכזה, לפעמים שקופים, לפרקים שבירים... :)
לפני 10 שנים
קובלט - זה נכון, כמובן אבל:
1. מגוון הפנים שלנו רחב מאד ולא תמיד אנחנו משתמשים במנעד רחב מספיק במספיק מגוון אפשרויות. כלים מתוך עולם אחד יכולים לשמש היטב בעולמות אחרים
2. זה נכון שלפעמים אנחנו נדרשים להיות קשים אבל גיליתי, שכשאני רכים, המקומות האלה מצטמצמים
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י