לפני 6 שנים. 8 במאי 2018 בשעה 21:10
"אחי, אם בפגישה הראשונה שלך הבחורה אומרת לך בוא נלך לקנות לי שרשרת" אומר יובל, "אז סימן שמשהו כאן לא תקין".
הוא עוצר לאתנחתא קלה, "ועכשיו לגבי הטיסה, אני לא בקטע של טיול סקס, אתה רוצה טיול סקס. סבבה. טוס לבד!"
"מה לבד!" הפנתי מבט מאים אליו.
"לבד!, יש סוכנויות כאלו של הכרויות, אתה יודע".
"אני לא מאמין שאתה דופק לי ברז, אתה חתיכת מניאק!" הרמתי את קולי."אתה צוחק עלי נכון".
"אני עליך? אתה צוחק עלי, קודם כל, לא הבטחתי שאני בא ובטח שלא לטיולי הסקס החולניים שלך, אתה חולה!, אתה מבין את זה שאתה אדם חולה!?" .
טיסה 823 של אוקראיין איירלינס.
במטוס אני יושב לצידו של הרצל רקאנאטי, מייסד ושותף פעיל של פלאפל הרצל בגדרה.
הוא הקים את ה"חברה", כפי שהוא מקפיד לקרוא בהתעקשות מוגזמת לדוכן פלאפל שלא עולה על 2 מטרים, בשנת 1989 יחד עם אחיו, ג'ינו ויקיר.
בשנה שעברה פורסמה עליהם כתבה במקומון גדרה ואף החברה זכתה במקום 5 ברשימת העסקים הטעימים בעיר.
שלושת "המייסדים" גם הכירו את נשותיהן באמצעות החברה, שהן גם במקרה 3 אחיות, והחלק היותר מפליא שהן עבדו בקונדטוריה שממש צמודה לפאלפליה ,
ממש אידליה בהתהוותה, סרט הוליוודי.
"אז למה אתה כאן בכלל" שאלתי,
"אתה יודע, החיים, קצרים וכאלה",
"וואלה, והאישה מה, יודעת?"
"היא לא שואלת" ענה בהינף יד.
"אחלה סידור"
"ואתה מה, גרוש?"
"רווק"
"רואים שאתה רווק" אמר הרצל בביטחון מוחלט.
"איך רואים?"
"סמוך עלי שאני רואה"
"אז למה שאלת" הבטתי בו בחצי חיוך.
"כדי לוודא שלא עשית טעות כמוני"
"למה טעות" שאלתי בנימה מנחמת,
"אל תתחתן עזוב אותך, נישואין זה כלא, זה עבדות"
ממריאים.
במהלך שלושת שעות הטיסה מחשבות רבות עברו בי, כשחושבים על זה, ואולי יש כאלה שיטענו אחרת, אבל ראוי שנודה בכנות שבמושג המכונה בפינו "אהבה", קיים יסוד לא מבוטל של בעלות. די בביטוי השגור "את/ה שלי" כדי להוכיח זאת, כמו גם בעובדה שבגידה נחשבת לחטא חמור ומביש כל כך, רק מפני שמישהו מנכס לעצמו משהו שאינו בבעלותו.
אני אחד מ-20 הגברים בקבוצת "טיולי רומנטיקה" היוצאים בבוקר יום חמישי זה בטיסה מנתב"ג לקייב.
אני בן 37, עובד כאיש מכירות כותב רומנים ולומד עיצוב פנים. לא הצלחתי למצוא לעצמי אישה באחת הדרכים המקובלות יותר, ניסיתי, האל עדי שניסיתי, אף הייתי מאורס פעמיים כשבאחת מהפעמים הארוע בוטל חודש לפני המועד, אבל החלק המדאיג יותר הוא שמה שהכי כאב לי בביטול, זה סידור הפמוטים הכל כך יפה על השולחנות שעלותו כללה תוספת של 8000 ש"ח, שפשוט הלכו לפח.
בסופו של דבר, לא הצלחתי למצוא את המיועדת באף אחת מהדרכים המקובלות אז אני מנסה למצוא אותה כעת בדרך זו.
המשתתפים ב"טיולי הרומנטיקה" מסוג זה מתבקשים למצוא באתר הסוכנות נשים פוטנציאליות שמענינות אותם, כשהמטרה המרכזית היא נישואים, לכן מוטב לגבר שלא להיות מודרך על ידי המערכת ההורמונלית שלו.
אבא שלי, שגם התגייס למען מטרה נעלה זו, יעץ לי לחפש כלה יהודיה, ולו כדי לגרום לו נחת פעם אחת בחיים.
בהמלצת אנשי הסוכנות יצרתי קשר טלפוני עם אחת הבנות שבאתר בטרם הנסיעה,
אוקסנה שמה, בפרופיל הכרטיס כתוב כי היא סטודנטית למדעי הרוח, ועובדת כקוסמטיקאית במספרה של אביה בזמנה הפנוי.
הקשר הטלפוני עם המיועדת נעשה בתיווכה של מתורגמנית מטעם הסוכנות השירות כרוך בתשלום כמובן. כך מפקחת הסוכנות על הקשר בין הלקוח לאישה בחול ועוזרת לו להתקדם, מה שבטוח מתקדם זה חשבון הבנק של בעלי הסוכנות.
למתורגמנית שלי קוראים אולגה, אישה חביבה מאוד שמדברת אנגלית במבטא רוסי כבד. אוקסנה, מתברר, מדברת אנגלית סבירה, אבל כשהעניינים מסתבכים קצת מצטרפת גם אולגה לשיחה.
"אני אשמח לבקר אותך כשאגיע, מתי יהיה נוח?" אני שואל.
"אני עוד לא יודעת", אומרת אוקסנה, "יש לי היום יום הולדת".
במבט לפרופיל שלה באתר, אוקסנה נולדה ב-18 בנובמבר 1984. איזה חוסר תשומת לב מצדי. בניסיון הראשון שלי למצוא את אושרי בחיים בזרועותיה של עלמה אוקראינית אני כבר עושה פאדיחות. אני מברך את אוקסנה ליום ההולדת שלה ושואל איך היא מתכוונת לחגוג.
"אני יוצאת עם חברות לשתות הרבה וודקה", היא אומרת כאילו שזה ברור מאילו. אני חוזר שוב על ההצעה לבקר אותה לכשאגיע, "אני אבדוק אם זה מסתדר לי", היא עונה, "נדבר בשבוע הבא".
אולגה , המתורגמנית, עולה שוב על הקו. "זהו זה?" שואלת, "יש עוד נשים שתרצה לדבר איתן?", "לא", אני עונה, "לא כרגע".
אולגה נשמעת אישה מאוד אמהית ואכפתית. בעצם, לא היה מזיק להיעזר באופן קבוע במתורגמנית כמו אולגה. כשחושבים על זה, מתורגמנית כמו אולגה בבית, עשויה להציל את נישואיהם של זוגות לא מעטים. במיוחד אם תכריז על סכסוך עבודה ברגעים הגורליים.
לאחר הנחיתה בתור לביקורת הדרכונים, שוחחתי עם אחמד, גבר שחום, נמוך קומה ומוצק, כבן 50 להערכתי , מנצרת, הוא הביא איתו במזוודה סט תכשיטי זהב יקרים למיועדת, ודאג להעביר לי מונולוג ארוך ומדויק על חשיבות המשקל ואיכות הזהב, השתעממתי בנימוס, לעולם לא התחברתי או הבנתי ממש את ההבדלים בזהב, לי הכל נראה אותו דבר.
אחמד היה לבוש במעיל עור חום בעל צווארון פרווה, פוסע בעצבנות הלוך וחזור. יש לו שיער אפרפר מסורק לאחור והוא מרכיב משקפיים. הוא צריך לפרוט כסף כדי לשלם למוכסים, אחרת יחרימו לו את התכשיטים. לאחר שאחמד משלם לאנשי המכס ומקבל בחזרה את תכשיטיו, הוא מביע בצורה ברורה וחדה למשתתפי הקבוצה האחרים את רגשותיו וציפור נפשו,
"הנה, תרמתי לכלכלה של השרמוטות האלה, מבסוטים? יופי, טפיי על הפרצוף שלהם, כוס ראב ראבם ערס".
באולם הנוסעים המגיעים בנמל התעופה של קייב אנו עורכים היכרות עם דימה ולנה. לאיש אסור לדעת שדימה הוא למעשה בנה של לנה, אבל עד מהרה הופך הסוד השמור הזה לנחלת הכלל בקבוצתנו. דימה למד בעבר פילוסופיה, שיערו חום שטני ארוך ועיניו כחולות. העברית שלו די טובה אם כי לעיתים נבלעות כמה אותיות.
העברית של אמא שלו לעומת זאת מאד בעייתית. בעברה היא הייתה רקדנית מועדונים בלאס ווגאס, היום היא משדכת נשים לגברים, אם לא לכל החיים, אז לפחות למשך "סיור הרומנטיקה", כל מבטיה מקרינים סוג של אירוניה של אישה בגיל העמידה שיודעת מה גברים מחפשים. מאוחר יותר יספרו לי כמה מהבנות שלפני כל "ארוע", לנה מדריכה אותן בלחש: "להיכנס פנימה, גב זקוף, לא לעשן, לחייך, קדימה".
בנסיעה באוטובוס משדה התעופה בקייב למלון יושב לידי מוני, גבר ממושקף עם קרחת, בגילי בערך. מוני היה מורה למתמטיקה בתיכון בטבריה, אך סבל מאד מהתלמידים לכן עבר הסבה מקצועית. היום הוא שוטף גופות במכון לשטיפת גופות באבו כביר. מוני מדבר בקול רציני ורך, קולו של אדם שכבר ראה הרבה גופות מבותרות.
מוני הביא איתו פנקס לרשום בו דברים. מאוחר יותר שמעתי מכמה מהנשים, שבאירוע הראשון שנערך במלון, מוני פשוט עבר אחת אחת ושאל כמעט כל בחורה שפגש באולם "את רוצה להתחתן איתי?".
במהלך הנסיעה ניגש דימה אל המיקרופון שבאוטובוס. הוא מסביר לנו שחלק גדול מהנשים שנפגוש כאן כמעט לא מדבר אנגלית. אם נצא לפגישה עם מישהי, נוכל לשכור מתורגמנית תמורת תשלום נוסף.
"היא לא חייבת להשתתף בכל המנות בארוחה" הכריז בנימה רצינית, כאילו מעביר תדריך יציאה לקראת מבצע חשאי מעבר לקווי האויב. "מספיק להזמין לה איזה סלט, אם המתורגמנית נראית לכם יותר מהבחורה שפגשתם, וזה קורה, תשלחו את הבחורה הביתה ותמשיכו את הפגישה עם המתורגמנית, בנוסף, אם אתם מביאים אורחת לחדר והיא נשארת לישון, אתם רושמים אותה בקבלה, זו תוספת של 20 דולר, יש שאלות?".
מוני רושם את דבריו בחריצות בפנקס.
רק מעלית אחת פועלת במלון בקייב. בין הגברים מתפתח מאבק מגוחך, די תרבותי יש לומר, מי מהם יעלה ראשון עם המזוודה שלו לחדר.
יש בדיוק שעתיים להתארגנות, לפי התוכנית בעלון שחולק לנו, 20:00- 21:00 היכרות עם המקום והמתרגמים.
ברבע לשמונה אני מתייצב באולם בקומה השניה, מוכן ומזומן, לבוש במכנס שחור אלגנט וחולצה מכופתרת בצבע בורדו, מרגיש קצת חנוט אבל אין ברירה, נראה כי חולצות השוק וסנדלי השורש שלי לא ממש יעזרו כאן, כללי המשחק פה שונים, ומי שרוצה לשחק צריך לנהוג לפיהם.
תוך כדי התמקמות החברים, דימה עולה למעין במה מאולתרת כשהוא אוחז מיקרופון בידו,
"חברים, תשבו בבקשה כבר מתחילים"
מביט הצידה לעבר אימו, "טוב קדימה, תכניסי את המתורגמנים".
מתברר, כצפוי, שכל המתרוגמנים הם למעשה מתורגמניות, חלקן הקטן מבוגרות ורובן בגיל הממוצע של 25.
הן נכנסות כולן בנעלי עקב שנראה היה כאילו יש צורך בציוד טיפוס על הר האוורסט כדי לנעול אותן.
לכבוד המפגש הזה הן לבשו את הבגדים היפים ביותר שלהן בשילוב לא מנצח של כמויות איפור מוגזמות. בזו אחר זו הן מציגות את עצמן.
כולן אומרות את אותם הדברים בדיוק: "היי, אני ג'ניה, ואני כאן כדי לעזור לכם למצוא את האושר", העתק הדבק, כשרק השם הוא מה שמשתנה בטקסט בין אחת לאחת.
המתורגמניות, כאמור, הן לא רק מתורגמניות, גם הן נמצאות "על המדף" למעט אחדות, וגם הן מחפשות גברים מחו"ל. דימה מוחא כף : "קדימה חברה, תכירו את המתורגמניות החמודות שלנו".
אני מזנק כמו נמר רעב קם וניגש בזריזות לאחת המתורגמניות.
"אני אורן" פניתי בנימוס, "ואת, תזכירי לי איך אמרת שקוראים לך?".
שמה לודה והיא מגיעה לי בערך לסנטר וכל זאת בהתחשב בעובדה כי העקבים שהיא נועלת הם לפחות תוספת של 15 סנטימטר.
"נעים מאד, את ממש יפה"
"תודה" הסמיקה כשחיוך מבוייש על פניה.
"אז איזו אישה אתה מחפש?" שאלה בהתענינות.
"אישה חזקה " עניתי "יפה וחזקה"
מבט של פליאה עלה על פניה, "מה חשוב לך? שתדע לבשל?"
צחוק גדול התגלגל מגרוני "לא, היא לא צריכה לבשל, היא צריכה להיות יפה, לכל השאר אני אדאג כבר"
ואז היא נכנסה, ברבור לבן וזקוף, ממבט ראשון פשוט רציתי לרדת על ברכי ולהציע לה הכל.
שמה אוקסנה, כן כן אוקסנה.
אם אהבתם, פרגנו, יש המשך ...
